בס"ד

ויצא אל אחיו – לדמותו של משה

פרשת שמות תשע"א

פרשת שמות, מפגישה אותנו לראשונה עם דמותו של משה, האיש ששרד כנגד כל סיכוי- גם הושם על שפת היאור, גם נמצא ע"י בת פרעה,, והיא זו אשר מעניקה לו את שמו, ולבסוף גדל בביתו של מי שאמר " כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". הוא האיש אשר עתיד לגאול את עם ישראל ולהיות אחד המנהיגים המוכרים ביותר בכל העולם.

למעשה אין לנו אינפורמציה על חייו של משה בבית פרעה, ואף לא כמה זמן היה שם.[1] המפגש הראשון עם דמותו של משה כאדם אקטיבי הייתה כאשר הוא יוצא מבית פרעה ורואה את העוול שנגרם לאדם החלש חסר הישע – העברי, ע"י המכה המצרי. אין ספק זהו אחד הרגעים המכוננים בחייו של משה.

 כבר ברושם הראשוני של מי שעתיד להנהיג את ישראל, אנו מתוודעים לתכונת האופי המרכזית שלו, תכונה המצביעה על אדם הרגיש למצוקת החלש. הדבר בא לידי ביטוי מיד כאשר הוא רואה ש"אין איש" כלומר אין מי שיגן או יתבע את עלבונו של המוכה[2], הוא לא חושש לקחת את החוק לידיו ולעשות מעשה, גם ביודעו שהדבר לא טוב ואף עלול לסבך אותו:[3] " ..וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:..."גם לשיטתו של האברבנאל לא ניתן לפרש פסוק זה במשמעות שלא היה איש בסביבתו של משה בשעה שהוא מכה את המצרי, שהרי לפחות המוכה העברי בוודאי היה נוכח.: 

 "... השאלה הד' כי אחרי שהרג מרע"ה את המצרי לפני המוכה איך תמה כאשר אמר אליו הרשע כאשר הרגת את המצרי ואמר אכן נודע הדבר ואיך לא יהיה נודע כיון שהמוכה היה עד בדבר ומה תועלת בויפן כה וכה וירא כי אין איש והנה האיש העד לפניו שאם נאמר שברח המוכה ולא היה שמה בשעת שהרג משה את המצרי יקשה מאד מאין ידע הרשע כי משה הרגו.."(האברבנאל, שמות, יב)

מה גורם למשה לצאת אל אחיו?                                                                                         

אחת השאלות העולות מפסוקים אלה היא : מה כוונת הכתוב "ויצא אל אחיו", האם משה יודע שהוא לא מצרי? אמנם המקרא מציין שהוא יוצא אל אחיו, אך אין בכך להוכיח כי הוא אכן יודע שהם אחיו. כפי שטוען גם הראב"ע, שהמקרא מתכוון דווקא לכך שהמילה "אחיו" מתכוונת דווקא למצרים: "..ויצא אל אחיו המצרים, כי בארמון המלך ..." (אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) ב: יא)אולם אפשר להעלות השערה שמשה יודע שהוא ישראלי, שהרי מי שגדלה אותו בסופו של דבר היא אמו – יוכבד.."..וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.." (שמות פרק ב :י) לכן יש בסיס להשערה שמשה יודע דרך אמו שהוא לא מצרי.

לשיטתו של המלבי"ם, משה יוצא אל אחיו בגלל שהוא שונה בטבעו מטבע רוב האנשים שעולים לגדולה, הוא לא מתעלם מהחלש!.חייו בבית המלך לא מטביעים בו חותם של היבדלות. על דרך זו עתיד המקרא להעיד: "..והאיש משה עניו מאד.." (במדבר  יב : ג). אופי זה הוא אשר מביא אותו לגדולה ולהנהגת עם ה'.

",...ויגדל משה ויצא אל אחיו. יספר מצדקת משה ואיך מנעוריו היו בו כל המעלות שבעבורם זכה לכל הכבוד הזה, שהגם שגדל בבית מלך וישראל היו אז בתכלית השפלות לא הסתיר פניו מהם ויצא אליהם מצד שהם אחיו, הפך מטבע האנשים שבעלותם לגדולה יתרחקו מאחיהם העניים והאביונים,.."  (מלבי"ם שמות פרק ב פסוק יא)

למרות דבריו של המלבי"ם ניתן לומר שכנראה משה מפתח חיבה לבני ישראל בעיקר לאור העובדה שהוא גדל בבית אמו– יוכבד עד גיל שהוא כבר בר דעת[4]. אולם  גם אם נצא מנקודת הנחה שהוא לא יודע שהוא חלק מעם ישראל, הרי שהוא בוודאי חש הזדהות עם הסבל של בני ישראל. כחלק מבני בית המלוכה הוא בוודאי היה מודע גם לגזירות שגזר פרעה על בני ישראל, גזירות שלא עולות בקנה אחד עם המאפיין של משה – איש הצדק, אולם עד שהוא לא יוצא מבית פרעה לראות פיזית את יישום הגזירות, הוא כנראה לא ממש מודע לחומרתן, על זה נאמר " טוב מראה עין ממשמע אוזן" .

בעל התולדות יצחק מוסיף ואומר שחוש הצדק שהיה אצל משה הוא אשר הביאו לידי מעשה, לאו דווקא בגלל שהמכה היה מצרי והמוכה היה ישראלי , אלא העוול שנגרם למוכה הוא אשר דרבן את משה והראיה לכך, הוא מתערב גם כאשר נאמר: "... וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ .." ( שמות ב:יג ) וגם כאשר הוא מציל את בנות פרעה מידי הרועים:

"...ויפן כה וכה, סיפרה התורה שלשה מעשיות בענייניו, אחד וירא איש מצרי ויך את המצרי, שני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך, שלישי ולכהן מדין שבע בנות, להודיע שמשה היה דיין בטבע ובעל משפט, שלא די המצרי שהכה לישראל שהרגו, [אלא] גם ישראל עם ישראל שהיו מריבין שלא הכריח לו יהירות שהאחד ישראל והאחד מצרי, אבל עם היות ששניהם ישראלים אמר לרשע למה תכה, ולא די אלו שהם בני ישראל, אבל עם היות ששתי כתות גוים היה בעינו העול שעושה זה לזה רע, ויקם משה ויושיען..."( תולדות יצחק שמות פרק ב פסוק יב)

אכן נודע הדבר – מה נודע?

העובדה שמשה איש בית המלוכה מכה איש מצרי, יכלה לעבור ללא תגובה חריפה מצידו של פרעה, שהרי הוא בבחינת נכדו. לכן נראה שהסיבה לכעסו של פרעה היא יותר משמעותית ומהותית, מאשר הריגת אזרח מצרי – שהוא אמנם מעשה חמור, אך לא ברמה כזו שהוא יבקש להרוג את משה, שהרי על הפסוק "..ויצו פרעה לכל עמו לאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.." (שמות א:כב) יש מפרשים הטוענים שפרעה מתכוון אפילו לבן מצרי! כפי שאומר רש"י:

 "..לכל עמו - אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים..." (רש"י שמות א:כב)

 אם פרעה עצמו מצווה להרוג לא מעט זכרים מבני העם המצרי, סביר להניח שלא יצא כעסו במידה רבה כל כך על משה שהרג איש מצרי. לכן כאשר הכתוב אומר " אכן נודע הדבר", סביר להניח כפי שאומר האברבנאל, שנודע לפרעה, שהוא – משה, בן ישראל!

"...אכן נודע הדבר רוצה לומר נודע הדבר שהיה בן עמרם ולכן ברח מפני פרעה כי שמע פרעה ענינו ואיך הושלך ליאור ומשתה אותו בתו משם ועל זה בקש להרוג את משה לא על הריגת המצרי...." (אברבנאל שמות פרק ב  )ו

שהרי כיצד זה שני העברים, עבדים מעיזים להחציף פנים לבן המלוכה ללא כל חשש, וללא כל תגובת ענישה עליהם מצד משה. אם –כן, חזקה עלינו לומר שלא דבר הריגת המצרי היא אשר עומדת על הפרק, אלא דווקא עובדת היותו של משה בן ישראל. בדברים אלה מתבהרים שני עניינים מרכזיים:

א סביר להניח שמשה אכן ידע שהוא בן ישראל. וזו הסיבה לחששותיו.

ב. גם רוב עם ישראל ידעו את הדבר, אך מסיבות שונות הם שומרים על זאת בסוד, עד למקרה זה שבו שני הניצים מטיחים בפני משה את הדבר.[5].

אולם לדברי המדרש, לא החשש של משה, מפני התגובה להריגת המצרע, או התגובה לגילוי זהותו האמיתית ע"י פרעה, הוא אשר מביא אותו לומר: " אכן נודע הדבר", אלא דווקא הבהרת הסיבה לכך שדווקא בני ישראל משועבדים בצורה כה אכזרית ע"י פרעה. הצהרתם של שני העברים הניצים היא אשר מביאה אתמשה לתובנה כי סיבת התארכות השעבוד וחומרתו, היא המלשינות שהייתה בקרב העם!

"..."...ויאמר אכן נודע הדבר (/שמות/ ב'). ר' יהודה בר' שלום בשם ר' חנינא הגדול ורבותינו בשם ר' אלכסנדרי אומרים: היה משה מהרהר בלבו ואומר: מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות? כיון ששמע דבריו, אמר: לשון הרע יש ביניהם, היאך יהיו ראויים לגאולה? לכך אמר: אכן נודע הדבר, עתה ידעתי באי זה דבר הם משתעבדים...." (שמו"ר פרשה א:ל  )

האברבנאל מוסיף על דברי המדרש ואומר, כי המלשינות בקרב העם הייתה כל כך חמורה ומזיקה עד כדי כך שמי שהלשין בפני פרעה על משה, היה לא אחר מאשר העברי המוכה שמשה הציל אותו מידי המצרי

"...ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר ר"ל שהעברי המוכה אשר נקמתי את נקמתו הוא הגיד הדבר ובחשבו שהרשע ההוא ילך ויפרסם הדבר לפני פרעה. ויברח משה מלפני פרעה ר"ל מכל מקומות ממשלתו.." (אברבנאל שמות פרק ב )

אין ספק כי דברי האברבנאל מתבססים גם על העובדה שבה רודנים השתמשו בשיטת ה"הפרד ומשול" שיטה שבאה להטיל חשד של איש באחיו, ובכך יקטן הסיכוי של מרידה ברודן. אך יש בהם לקח בעיקר לעם ישראל שסבל מעול מענים כמעט לאורך כל ההיסטוריה שלו. לקח הבא ללמד שהצלחתו או כשלונו של הצר הצורר,תלויה במידה רבה בהתנהגותו של העם ובטיב היחסים בניהם.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר