תפריט

בס

בס"ד

 

לטיעונו של משה – כי כבד פה וכבד לשון אנכי

פרשת שמות – טבת תשע"ב

כאשר הקב"ה מתגלה למשה ומצווה אותו ללכת אל פרעה, הוא אומר לו:"לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.."(שמות ד:יט). מדוע ה' צריך למסור למשה מידע זה, הרי בסופו של דבר משה הולך בשליחות ה', אם כן מה לו לחשוש? ועוד, כל ניסיונות ההתחמקות של משה מלמלא את השליחות, לא הצביעו על פחד, אלא סבבו סביב מידת הצניעות שבו, כך היא גם דעת הרמב"ן:

"...והנכון בעיני, שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות. והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה.." (רמב"ן שמות ד:יג)

 ויותר מכך, הפסוק:"..מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.." נאמר למשה אחרי שהוא כבר הסכים לבצע את השליחות, ולכן הוא נראה כמיותר. ונראה לי לומר, כי הקב"ה מבין שתירוציו של משה נאמרים כשיטה מתוחכמת. למשה ברור שאם הוא היה מביע חשש לגורלו, הייתה לקב"ה תשובה מוכנה - אין לו מה לחשוש משום שהוא הולך בשליחותו. לכן הוא משתמש בסיבות אישיות אחרות. אבל בוחן כליות ולב מבין שבליבו של משה מקנן גם החשש לחזור למצרים. ולמעשה, זו לא הפעם היחידה במקרא שהקב"ה מרגיע את שליחו בדברים שהם בגדר הטבע. כך הדבר גם כאשר הקב"ה מצווה את שמואל למשוח את דוד למלך, שמואל חושש מתגובתו של שאול ואומר"..אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי.."(שמואל א טז:ב) תגובת ה' לדברים אלה הייתה"..עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבּחַ לַה' בָּאתִי.."(שמואל שם) הקב"ה אומר לשמואל שיערים על שאול בסיבת ההליכה שלו אל ישי אבי דוד. אבל כאן משה מסרב לשליחות מסיבה אחרת, הוא טוען לפני ה' "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". יש לו בעיה כלשהי בתקשורת הבין-אישית. מה טיבה של בעיה זו? חז"ל חלוקים בדבר - לדברי רש"י מדובר בהפרעת דיבור אצל משה:"..כבד פה: בכבדות אני מדבר.. גמגמן.."(רש"י שמות ד:י) מהיכן בא פגם זה, האם הוא מולד? אין לדעת. שהרי עד רגע זה לא מצאנו שיש למשה בעיה כלשהי להביע את עצמו בדיבור. יתכן ורש"י מסתמך על דברי המדרש, שמשה נכווה בלשונו שעה שהוא כתינוק לוקח את כתר פרעה. אבל גם אם מדרש זה נכון, הרי עבר זמן רב מאוד מאז, ובוודאי משה היה מחלים מאותה כוויה. ואכן, הרשב"ם לא מסכים לדברי זקנו ואומר:

"...כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים..." (רשב"ם שם)

לדעת הרשב"ם, טענות משה לא מצביעות על פחד או פגם גופני, אלא על כך שהוא פשוט לא דובר טוב את השפה, ולכן חסרון זה ימנע ממנו למלא את השליחות על הצד הטוב ביותר. שהרי, למשימה כזו דרוש ידע נרחב של השפה כולל הסלנג של האדם ברחוב, כדי שהוא יוכל להגיע - הן לאדם הפשוט והן לפני פרעה. כך גם דעת המלבי"ם:

"..הנביא שהוא שליח אל העם ללמדם ולהנהיגם צריך שיהיה בעל לשון ודובר צחות בענין שיכנסו דבריו באזני העם..וירמיהו אמר הנה לא ידעתי דבר, וע"ז טען אחר שתרצה לשלוח אותי אל העם ללמדם ולהוכיחם היה ראוי שאהיה איש דברים ודובר צחות.."(מלבי"ם שמות ד:י)

כן, גם הנביא ירמיהו מנסה להתחמק משליחות ה' בטענה שהוא לא יודע להתבטא כראוי."..וָאמַר אֲהָהּ אֲדנָי ה' הִנֵּה לא יָדַעְתִּי דַבֵּר כִּי נַעַר אָנכִי: וַיּאמֶר ה' אֵלַי אַל תּאמַר נַעַר אָנכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר.."(ירמיהו א:ו-ז). סופו שהיה אחד הנביאים החשובים ביותר בדברי ימי ישראל, ונשא נאומים ומשלים מבריקים שהצביעו על יכולת רטורית מרשימה. ובעניין זה ממשיך הרשב"ם ואומר:

"...וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו? ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים. ואין לחוש לספרים חיצוניים..." (רשב"ם שם)

הרשב"ם טוען שקבלת התורה דווקא ע"י משה, היא הנותנת! - היא הראיה שהוא לא היה מגמגם, כיצד? מה עומד בבסיסה של טענה זו? ראשית - האמירה "כבד פה וכבד לשון" באה רק כטיעון אחרון של משה כלפי ה', שהרי קודם לכן הוא מנהל דיאלוג עם הקב"ה, ושם לא מצאנו שיש למשה קושיה פיזי לפתוח את פיו ולדבר. שנית - נראה כי הרשב"ם רוצה לומר שמי שצריך ללמד את התורה, לא יכול ללמדה אם הוא לא יודע להגות בצורה ראויה את הכתוב בה. ודבר זה חמור שבעתיים כאשר הוא צריך למד את התורה שבע"פ. שהרי יש לא מעט ביטויים שההגייה שלהם היא זו אשר נותנת להם את משמעותם, הגייה לא נכונה תיתן משמעות שגויה! גם שד"ל תוקף את הדעה שמשה היה עילג, ובייחוד את תירוצו של האבן-עזרא:

"..והראב"ע קיים שהיה עילג. ופירש "והוריתיך אשר תדבר", שישים בפיו מילות שאין בהן האותיות הכבדות עליו; אם כן – יראה לנו הראב"ע, מה הן האותיות שאינן נמצאות בפרשיות, שאמר משה באזני כל העם, מלבד שזה גידוף כלפי מעלה, שיבחר ה' לעשות שליח לתת תורה לעמו אדם שיצטרך לבחור המילות שיוכל לבטא אותן.."(שד"ל, שמות ד:י)

לכן הסבירות הגבוהה ביותר, היא שמשה חושש מפני המעמד מול פרעה, מעמד שהוא לא רגיל בו, הוא – משה, כאיש המדבר, לא רגיל לבוא לארמונם של מלכים, או כדברי הרשב"ם: "..מי אנכי כי אלך אל פרעה" – אפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס אל חצר מלך, איש נכרי כמוני.."(רשב"ם שמות ג:יא) הוא חושש שברגע שיעמוד לפני פרעה יהיה כאחד האילמים, וגם אם יפתח את פיו, לא יוכל לבטא את דבריו כראוי. כפי שממשיך וטוען שד"ל::

" ומשה היה זקן ויותר היה הענין קשה עליו, אחר כמה שנים שהיה רועה את הצאן ללכת אל מלך גדול ולריב עמו; והנה ה' השיבו ...ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר" – אשים בפיך עד שתהיה איש דברים בשיעור הראוי,.." (שד"ל שם)

אבל גם לטיעונים אלה יש לקב"ה תשובה:"..וְאָנכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר .." (שמות ד:יב) מוסר השכל – האדם לא יכול להתחמק מיעודו!

 

שבת שלום ומבורך                                                        אלעזר בן שושן

 

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר