בס"ד
ויקם מלך חדש על מצרים
פרשת שמות – טבת תשע"ג
תחילתו
של ספר שמות מבחינת היסטוריה של עם, לא מבשרת טובת כלל ועיקר! גזירות
פרעה ושיעבוד העם שעוד לא התגבש, היו אמורות למחוק לו כל זכר. אולם
במבחן התוצאות והזמן – נפלאות דרכי ה', דווקא האימפריה אשר השפילה
והכבידה את עולה – מצרים, נמחקה מההיסטוריה ואותה אסופת שבטים שרדה
כנגד כל הסיכויים. בשעה שאימפריות צצו ונמחקו, עם ישראל שמר על מבנהו
היחודי זה אלפי שנים, ואם נבקש לתהות על סוד הישרדותו, לא נוכל לפענח
זאת רק באמצעות כלי מדעיים, שהרי המקרא מעיד על תופעה מוזרה:"...וְכַאֲשֶׁר
יְעַנּוּ אתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל..."(שמות א:יב) אלא חזקה עלינו לומר שיד ה' היא
בדבר, עד כדי כך שאפילו המצרים לא יכלו לסבול את התרבותו הפלאית של
העם, ולא רק שהדבר היה פלא בעיניהם, אלא אף הכאיב להם כקוץ התקוע
בעינהם, כדברי רש"י. אך הכלי יקר (רבי שלמה
אפרים מלונטשיץ)
מצביע על כך שהדימוי העצמי של המירים היה בשפל לנוכח הנתונים הדמוגרפים
של עם שהיה בסכ"ה שבעים נפש בשעה שירד למצרים.
"...ויקוצו מפני בני ישראל. פירש רש"י כקוצים היו בעיניהם, ורצה לומר
שישראל נמשלו בעיניהם לקוץ מכאיב ולסילון ממאיר...על כן נראה לי
שהמצרים נמשלו בעיני עצמם לקוצים כי מדרך העולם שעוקרין מן השדה הקוצים
כדי לטעת במקומם נטיעה משובחת...כך חשבו המצרים אחר שראו רצון האל
יתברך שעם ישראל פרו ורבו עד למעלה...וזה שאמר ויקוצו מפני בני ישראל
שהיו נמשלו המצרים בעיני עצמם כקוצים המושלכים מן הארץ, מפני בני ישראל
שיהיו נטועים במקומם..."
(כלי יקר שמות א:יב)
מה הביא
את המצרים להתנהגות זדונית כזו? האם הצלחתם של בני ישראל בארץ במצרים,
או אולי התרבות העם היא אשר גורמת לפרעה לרקום את זממו המרושע? ייתכן
והתשובה אכן קשורה להתרבות בני ישראל כדברי הכתוב:
"..וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ
בִּמְאד מְאד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם..." (שמות פרק א:ז) אך המשך
הכתוב מעיד שהדבר לא היה מיידי, אלא רק לאחר זמך מה: "...
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לא יָדַע אֶת יוֹסֵף:
וַיּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם
מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי
תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם
בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.."
(שמות פרק א:ח-י)
אך,
איזה נתון חדש יש כאן שלא היה בימי פרעה אחר? ומדוע יש סיבה לבני ישראל
להפנות גב ולמרוד בארץ שהכירה להם טובה בימי הרעב? אלא יש כאן מגוון
דעות לגבי זהותו של פרעה, לצד אלה האומרים שהוא אותו פרעה רק ששינה את
גישתו כלפי העם, או שהוא מצאצאי השושלת של פרעה אשר היה בימי יוסף,
טוען האברבנאל שייתכן שחלפו להן כמה שנים טובות עד שקם מלך זה:
"...אפשר היה שעברו אחרי מות יוסף ג' או ד' מלכים אחרים או יותר, ועם
היות כלם מזרע המלוכה ומן הפרתמים, הנה לא ידעו את יוסף לפי שלא היה
בימיהם ואין זכרון לראשונים עם מה שיהיו באחרונה. וראוי שתדע שאין
הפסוק הזה מקושר...אבל הוא בא להגיד המחשבות הרעות אשר יעץ מלך מצרים
על היהודים לאבדם שהיה כל זה בסבה שהמלך ההוא לא ידע את יוסף כי אלו
ידעו לא היה עולה בלבו שזרעו יכלו במרד הקשר הזה..."
(אברבנאל שמות א)
אבל ר'
יצחק קארו מעלה סברה שמדובר בפרעה שלא משושלת המלוכה,
"..ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף - מלך חדש. שלא היה מזרע
המלוכה. אשר לא ידע את יוסף. במדרש הכופר בטובת חבירו סופו שיכפור
בטובת הקב"ה..."
(תולדות
יצחק, שמות א:ח)
אם כן,
כנראה שיש כאן שילוב של מספר דברים: ראשית יתכן שמדובר במלך שבא מאחד
השבטים הנודדים שהיו במצרים או שפלשו אליה, ואז סביר להניח שהדבר היה
בזמן ששמעו של יוסף ירד מהתודעה העולמית. שנית – יתכן "שלא
ידע את יוסף",
כוונתו כאן היא להביע את כעסו של המלך החדש על דרכו של יוסף
בעבר. כזכור יוסף העביר את כל העם המצרי ממקו ועשה חילופי אוכלוסין,
כפי שמעיד ספר בראשית:
"...וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעה כִּי מָכְרוּ
מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ
לְפַרְעה: וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל
מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ..."
(בראשית מז-כ)
מלך זה
רצה כנראה לקנות שקט בממלכתו, לכן הוא מנסה לתקן מה שנראה בעיניו כעוול
היסטורי, והדבר יבוא כמובן על חשבון העם שממנו יצא יוסף.
שבת שלום ומבורך אלעזר בן שושן
ראה גם דברי רבינו בחיי
על אתר: . ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית
האסורים. הוא שכתוב עליו "יום הולדת את פרעה" (בראשית מ, כ),
כלומר יום שנולד בו פרעה, כי קרא המלך שם בנו כשמו, ויהיה
כדברי האומר חדש ממש, וזהו שאמר "אשר לא ידע את יוסף", כי לא
ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן..." (רבינו
בחיי שמות א:ח)
|