בס"ד

יש נספה בלא משפט!

פרשת שמיני ויום הזכרון לשואה ולגבורה – תשע"ג

יום הזכרון לשואה ולגבורה, מביא כל אדם לידי תהיות ושאלות ללא מענה, ובעיקר כיצד? כיצד ניתנה הרשות לבן אנוש לעולל זוועות לאדם אחר בדמותו? שהרי אפילו חיות השדה אינן מתאכזרות לבני מינן, כאכזריות שמסוגלים בני האדם לעולל זה לזה. מהיכן שואב האדם את יצר הרוע הבלתי נתפס? ומתעצמת ועולה השאלה – מה חטאו עוללים שהוצאו מבטן אימם כדי למלא את תאוות הצורר הנאצי? שאלות אלה הן רק מקצת ממגון שאלות העוסקות לא רק ביחס שבין אדם לחברו, אלא בעיקר ליחס שבין האדם לבוראו. ואני מתכוון לשאלה העולה אצל כל אדם מאמין, לאור דברי המשנה: עד היכן "הכל צפוי והרשות נתונה"? היטיב לבטא תחושות אלה ר' ישראל נג'ארה בשירתו "ילדי זמן גפן" (צפת מאה 16)

"..יַלְדֵי זְמַן גֶּפֶן     וְהַמָּוֶת בּוֹצֵר / יִקְטף כַּאֲשֶׁר יָשַׁר      בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר.

שׁוֹקֵד לִלְקט עֵנָב   סְמָדַר עִם בּסֶר / זָקֵן וְעוּל יָמִים רָשׁ וְיוֹרֵשׁ עֶצֶר.

רַבִּים וְנִכְבָּדִים    עִם דַּלִּים נִכְחָדִים/ אֵין גַּם אֶחָד שֶׁלּא     מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר.

אוֹטֵם אזֶן אֶל קוֹל   שַׁוְעַת בְּנֵי חֲלוֹף .." (ילדי זמן גפן- ר' ישראל נג'ארה)

אע"פ שמשורר זה חי יותר מארבע מאות שנה לפני השואה, הוא חיבר שיר שבמהותו הוא מתאר את המאבק בין התאוות הגשמיות של האדם לצורך הרוחני שלו. ככל שהאדם נעשה חומרי יותר ויותר, כך הוא מסוכן יותר ויותר, אינו מבחין בין טוב לרע, אינו שולט בתאוותיו, עד כדי כך שאין הוא שמע את זעקות המתחנן! "..אוֹטֵם אזֶן אֶל קוֹל שַׁוְעַת בְּנֵי חֲלוֹף .." (שם) ואפילו שוחד הוא לא מוכן לקבל כדי להציל את קורבנו ממות "..הוּא כֶסֶף לא יַחְשׁוֹב שָׁת עַל עָפָר בָּצֶר.." (שם) למען האמת ההיסטורית, השואה היא אולי השיא של מערכת רדיפות ופרעות של אומות העולם את היהודים, על היותם יהודים! שהרי תקופת השואה לימדה אותנו דבר מאלף - היהודי לא יוכל לברוח מיעודו בעולם אפילו ע"י התבוללות, גם כאשר נראה שהוא איבד את זהותו הלאומית, דווקא אז בא הגוי ומטיח בפניו את האמת! שהרי יהיו שיטענו שדווקא ההתבוללות והרצון להיות דומים לשאר העמים, רק העצימה את השואה, או כדברי הנביא יחזקאל "...וְהָעלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי אָנִי נְאֻם אֲדנָי ה' אִם לא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם..." (יחזקאל כ:לב-לג) אם כן, מדוע גורלו של מי שהקפיד כל ימיו על קלה כבחמורה כגורל המתבולל? ובכלל, מה אשם מי שממלא את אמונתו בדרך שהודרך בה? אכן שאלה שהתחבטו בה דורות רבים של חכמים, ודומה כי שלמה המלך עמד עליה כבר בספר משלי "..רָב אכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלא מִשְׁפָּט.."[1] (משלי יג:כג) שלמה המלך זועק ובא בטרוניות כלפי האל על העוול הנוראי– יש מי שאוכל את התוצרת שלא עמל בה, את תוצרתו של הרש ".. רָב אכֶל נִיר רָאשִׁים..", וסופו של דבר ".. וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלא מִשְׁפָּט..". הגמרא מציינת שבכל פעם שרב יוסף היה מגיע לפסוק זה היה בוכה ושואל:   

"...מי איכא דאזיל בלא זמניה? [האם ישמי שמת בלא זמנו?] – אין [כן-עונה הגמרא], כי הא [כגון זה] דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות.[שמלאך המוות היה נמצא אצל רב ביבי] אמר ליה לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא.[פעם היה צריך להביא את נשמת מרים הספרית] אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי.[הלך והביא את נשמת מרים הגננת] אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך! [אני את מרים הספרית ביקשתי!]- אמר ליה: אי הכי אהדרה![אמר לו מלאך המוות, אם כך אחזיר אותה לחיים] - אמר ליה: הואיל ואייתיתה - ליהוי למניינא. [אמר לו הקב"ה – הואיל וכבר הבאת אותה, תשאיר אותה במניין המתים].." (חגיגה ד:ב) אכן, רב יוסף מודע לכך שיש מי שאובד בצדקו אבל הוא לא מוכן לקבל זאת כגזירת גורל, הוא לא מוכן לקבל עולם מעוות, עולם שע"פ ההגיון האנושי צריך להיטיב עם הטובים, אך בפועל מקרה אחד יקרה את כולם! זאת ועוד, אע"פ שרב יוסף מכיר את הפסוק: ".. הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.." (דברים לב:ד) הוא לא מוצא נחמה אפילו בידיעה שלא כל מוות הוא תוצאה של עונש אלוקי. אם כן מה תכלית האדם שיתנהג במוסריות?

 גדול הפילוסופים בהגות היהודית – הרמב"ם, נותן לנו פתח להתמודד עם שאלות קשות מנשוא, כדוגמת השאלות שבה נפתח מאמר זה. לשיטתו הקב"ה מנהיג את עולמו בדרך שהשכל האנושי לא יוכל להבינה. שאם האדם יעסוק בשאלות כגון אלה הוא יתקשה למצוא להן תשובה שתניח את הדעת! וכך הוא אומר:

"...שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה, ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, ...שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו.." (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה )

אמנם אין בדברי הרמב"ם כדי לנחם על אבדן של שישה מיליונים מבני עמנו, אבל לקח ברור חייב להיות מנת חלקנו, אין אנו טובים יותר מאותם שהלכו לעולמם ונקטפו בדמי ימיהם על היותם יהודים, לכן מוסר השכל – השואה הציבה בפני כל הדורות הבאים של היהודים עובדה אחת מוצקה – גורל אחד משותף לכולנו משום היותנו יהודים! אין לנו להתחמק מהאתגר שהציבה בפנינו ההיסטריה היהודית, להיות עם אחד, אע"פ שיש בתוכינו פלגים בעלי דעות ומנהגים רבים ומגוונים. ומתוך כך לדרוש אפילו את שלום שאר העמים, כדברי גדול משוררי יהדות מרוקו, ר' דוד בוזגלו:

"..יַעְקב, יָשָׁר, דָּרַשׁ בְּרךְ וְנעַם / אֶת שְׁלוֹם אֶחָיו וְאֶת שְׁלוֹם שׂוֹנְאָיו

עַל צַוָּאר נִרְדַּפְנוּ יוֹם חֲרוֹן וְזַעַם / וּשְׁלוֹמִים רָדַפְנוּ, נַחְנוּ צֶאֱצָאָיו.."  (בינו נא מורדים – ר' דוד בוזגלו)

שבת שלום ומבורך               בן שושן אלעזר