|
בס"ד
שמיני עצרת ושמחת תורה
תשרי תש"ע
שמיני עצרת בימינו כולל בתוכו גם את יום שמחת תורה,
ולעיתים נראה כי חג שמיני עצרת מוכר ומוזכר בפי רבים בעיקר כיום שמחת
תורה. חשוב לציין כי יום שמחת תורה אינה מופיע בתנ"ך. זהו מנהג שהשתרש
בארץ ישראל בעקבות מנהג יהודי בבל לסיים את קריאת התורה במחזור שנתי
אחד, ולא במחזור שארך למעלה משלוש שנים, כמנהג ארץ - ישראל. ביום זה
מסיימים את פרשת "וזאת הברכה" החותמת את חמשת חומשי התורה בפסוק "לעיני
כל ישראל", ומיד מתחילים במחזור קריאה נוסף בספר בראשית. חז"ל
ראו בכך סימן של דבקות היהודי בתורתו ובמרכזיותה בעולמו התרבותי. רמז
לכך מביאים דרשנים מחיבור האות המסיימת את מחזור הקריאה – ל, והאות
הפותחת את המחזור החדש – ב, חיבור שיוצר את המילה לב.
שירת
התורה
לקראת סוף ספר דברים מצווים משה ויהושע:
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" פרשנים
רבים התייחסו לדברים אלה כמכוונים אל התורה כולה, לפיכך התורה נקראת
שירה, מדוע? הרי התורה היא בין היתר גם ספר חוקים של העם, ואם כן כיצד
ספר חוקים יכול להיקרא "שירה"? הרב קוק מסביר שהשירה יש בה הרמוניות יש
בה מקצבים ובעלי תפקידים שונים היוצרים יחד מקהלה ששירתה נעימה לאוזן.
כך תורת ישראל, יש מפרשים כך ויש חולקים עליהם, יש דעות לכאן ולכאן. על
זה נאמר "שבעים פנים לתורה" כלומר
רבים המפרשים והדרשנים, וכולם דברי אלוהים חיים. אך כל עוד כולם מכונים
לשם שמים ולשם הלימוד וההבנה, אזי הם יוצרים מנגינה נעימה לאוזן. ואם
חלילה הדבר נעשה שלא לשם שמים, הרי הדבר דומה לנגן שעושה שימוש קלוקל
בכלי שבידו, ובכך הוא פוגם בהרמוניה של המקהלה כולה. על זה כבר נאמר:"
רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם.."
(משנה מסכת אבות פרק ד משנה ה ). שהרי בדומה לנגן הרוצה להתהדר
בביצועיו, גם כאשר הדבר לא בתזמון הנכון ולא במקצב המתאים, כך מי שמפרש
את התורה על – מנת לרכוש כבוד בלבד ולעשות ממנה כלי כדי לקדם את עצמו,
אין זה אלה פוגם בשלמות. הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" מבהיר מדוע התורה
נקראת שירה למרות שמבחינת סגנונה אין היא נראית כך:
יש
להבין, היאך נקראת כל התורה שירה? והרי לא נכתבה בלשון של שירה. אלא על
כורחנו יש בה טבע וסגולת השירה... דידוע לכל מבין שמשונה המליצה מסיפור
פרזי [=פרוזה] בשני עניינים: בטבע ובסגולה. שבשיר אין העניין מבואר יפה
כמו בסיפור פרזי [=פרוזה], וצריך לעשות הערות מן הצד, שזה החרוז כיוון
לזה הסיפור [=לעניין זה], וזה החרוז כיוון לזה. ולא מיקרי [=ואין זה
נקרא] 'דרוש', אלא כך הוא טבע השיר... כך הוא טבע כל התורה, שאין
הסיפור שבה מבואר יפה, אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון.."
(מתוך הקדמת הנצי"ב מוולוזין לפירושו על התורה)
ואכן בדומה לשירה, כל דור מנסה לפענח את הטמון בה, דבר
שיוצר לא מעט ניגודים ופירושים הסותרים זה את זה, ומעלה את השאלה:
כיצד דבר והיפוכו דרים בכפיפה אחת. כיצד פירושים הסותרים זה את זה
יכולים להתקיים במקביל?. בספר קהלת נאמר:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת פרק
ג:א). האקטואליות שבתורה נכונה לכל עת. לכל דור יש פירוש אשר נאמר
בעקבות מציאות בזמן מסוים, אך אין זה אומר שיש לבטלו חלילה אם המציאות
השתנתה. כל חכם בדורו יכול למצוא בה את המסר שיעביר לצאן מרעיתו,
בהסתמך על זווית ראיה שלא ראו קודמיו ובהתייחס ולבעיות אקטואליות שצצו
בדורו. על כך אומר המדרש:
".. בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח
בדורו כשמואל בדורו, ולא עוד אלא שבית דינו של ירובעל ושל בדן שקול
כבית דינו של משה, אמר רבי שמעון בן לקיש אל תאמר מה היה שהימים
הראשונים היו טובים מאלה, אל תאמר אלו היה רבי זעירא קיים הייתי למד
תורה [לפניו], אלו היה רבי טרפון קיים הייתי למד תורה [לפניו], אין לך
אלא חכם שבדורך..." (
מדרש שמואל (בובר) פרשה טו )
מדרש זה הנותן סמכויות נרחבות למנהיג הרוחני שבכל דור
לפרש את התורה, מתומצת ע"י המשנה בפרקי אבות בפסקה קצרה
"בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה
בה.."(משנה מסכת אבות פרק ה משנה כב )ופירש רבינו יונה:
" חזור על דברי תורה. שכל חכמת העולם כלולה בה " (פירוש רבינו
יונה על אבות פרק ה משנה כב). כלומר כל דור לומד אותה ע"פ הכלים
העומדים לרשותו. אך על דבר אחד אין עוררין, המקור לכל הספרות ההלכתית
והדרשנית הוא התורה. לכן חז"ל קבעו שיש חובה על כל אדם לכתוב ספר תורה.
פוסקי הלכות רבים כגון: הרמב"ם מונים את חובת כתיבת ספר התורה כחלק
מתרי"ג המצות:
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל
לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם
תורה שיש בה שירה... ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב
משלו... ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו, וכל המגיה ספר תורה
ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.
(רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר
תורה פרק ז הלכה א )
כתיבת ספר התורה או הגהתו היא למעשה פעולה סמלית
המצביעה על קשר הבין – דורי, כשם שאני כותב
את התורה, כך גם אבותי ואבות אבותי כתבו את אותה התורה בדיוק, ולכן ספר
תורה שיש בו אפילו אות מיותרת או חסרה - פסול. אין רשות לאף דור לשנות
את הכתוב, אך הוא יכול לנסות להבין אותו אחרת בהתאם לכלים העומדים
לרשותו, ולכללים שנקבעו ע"י חז"ל, כללים שמחייבים את פרשני כל הדורות.
חג שמח ומועדים לשמחה
בן שושן אלעזר
|
