בס"ד

הסמליות שבסוכה

סוכות – תש"ע

בניית סוכה היא חוויה מרגשת עבור גדולים וקטנים כאחד. אולם בנייתה ושימושה יש בהם כדי להעיד כי היהודי שם את מבטחו בבוראו, כיצד?

ספר במדבר מספר על אחד החטאים הקשים ביותר של עם ישראל – חטא המרגלים, חטא שבעקבותיו נגזר על בני ישראל לנדוד במדבר במשך ארבעים שנה, ולהיות שוכני סוכות ולא רק שוכני אוהלים, שהרי שוכני אוהלים נוטים להישאר זמן קצר יחסית במקום אחד, לעומתם יושבי סוכות נשארים זמן רב יותר. כאשר המרגלים נשלחו לתור את הארץ נאמר להם ע"י משה: "..וראיתם את הארץ מה היא ... וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים." (במדבר יג:יט)

משמעות דרישתו של משה הייתה לבדוק האם העם היושב בארץ כנען מספיק חזק ובוטח בעצמו עד כדי כך שהוא מרשה לעצמו לשבת בערים לא מבוצרות, או שהוא חושש ממתקפת אויבים ולכן הוא מתבצר בתוך ערים מבוצרות היטב? כפי שמעיד המדרש:

"..החזק הוא הרפה ... ומה הארץ אשר הוא יושב בה. מנין אתם יודעין כוחם? אם במחנים הם שרוין,הם גבורים הבוטחין על כוחם. אם במבצרים חלשים הם ולבם רך.."(במדבר רבה (וילנא) פרשה טז ד"ה יב וישלח אותם)

בדומה לצווי משה את המרגלים, גם כאן דווקא היציאה מהבית המוגן מהמבנה היציב, אל הסוכה שהיא למעשה מבנה ארעי, מעידה יותר מכל על הרגשת ביטחונו של האדם כפרט ושל העם ככלל. אך לא רק! הסוכה מסמלת אף את הכמיהה לשלום. שהרי אנו מתפללים כל יום:..ופרוש עלינו סוכת שלומך.." (מתוך תפילת ערבית). בנבואת הנביא זכריה יש ציפייה ואפילו חיוב גם על הגויים לעלות לירושלים בחג הסוכות:"..וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶך ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.." (זכריה פרק יד : טז). מדוע יש צווי מסוג זה לגויים, ומדוע בחג הסוכות דווקא? פרשנים כדוגמת הרד"ק מציינים שעליתם של הגויים לירושלים תהיה בעקבות תבוסתם במלחמה, ולאות הכרה באלוהי ישראל ובהגנתו העל טבעית על עמו, הם יבואו לחוג את חג הסוכות בירושלים."..את חג הסכות - לפי שבאותו זמן תהיה המלחמה ויראו נפלאות הבורא יתברך מדי שנה בשנה לזכרון אותו היום.." (רד"ק, שם). אולם יש הסבר נוסף בעל משמעות אוניברסאלית הקשור דווקא לחג הסוכות ולעונה שבה הוא חל - האביב. המשנה מציינת שיש ארבעה מועדים שבהם ה' דן את העולם ע"פ נושאים שונים, הקשורים לחייו של הכלל ושל הפרט.

"..בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון... ובחג נידונין על המים.." (משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ב )

הנושא שמסמל יותר מכל את החיות של האדם החי והצומח, הוא כמובן המים, שהרי גם התבואה גם פירות האילן וגם האדם זקוקים למים. בחג הסוכות על פי המסורת התנאית העולם נידון על המים, לא רק עם ישראל נידון אלא גם מקורות המים של הגויים נידונים באותו זמן. ואמנם כאשר חז"ל התקינו את תפילת הגשם ביום שמיני עצרת של סוכות, הם קבעו בתפילה בקשת גשמי ברכה על כל העולם ולא רק על ישראל. משום כך הנביא רואה בחטא חמור את אי הגעתם של גויי העולם ובראשם הנציגות מצרית לחג הסוכות בירושלים, חטא שימנע מהם גשמי ברכה. "...וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם..: זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.."  (זכריה פרק יד : יז - יט). חשוב לזכור שמצרים שהייתה מעצמה עולמית ואסם התבואה הגדול בעולם, היא בסך הכל סמל לכל מעצמה אחרת שבאה בעקבותיה. אך מעבר לכך, אם מצרים שנשענה רבות על מי הנילוס לצורך פיתוח החקלאות שלה נמנעת מלבוא לירושלים, בזמן שבו עיני כל העולם נשואות לשמים בתפילה לגשם, היא הייתה משדרת בכך יוהרה  ואי תלות בחסדי שמים, ויש כאן מעין אמירה של הישענות על אלילים ולא על האל היחיד.לכן דווקא היא שמלכה פרעה אמר : "..מי ה' אשר אשמע בקולו"  (שמות ה:ב ) היא אשר צריכה להיות החלוץ להראות שהשפע בעולם נתון בידי אלוהי ישראל.

ניסוך המים – ותפילת הגשם.

 ניסוך המים בחול המועד סוכות ותפילת הגשם בשמיני עצרת, הם טקסים הקשורים למים.ניתן לומר כי גם במוטיב המים יש רמז לאדם שכל הברכה שראה בעמלו היא רצונו של ה', שהרי אם תהיה בצורת מה יעזור כל עמלו של האדם בשדה. לכן בזמן שבית – המקדש היה קיים, נערכו בו  טקסים שהמוטיב המרכזי שבהם היה המים. כגון בשמחת בית השואבה, שבה היו שואבים מים מבריכת השילוח, ומביאים אותם לבית המקדש כדי לנסך בהם (ליצוק אותם) על המזבח. המשנה מתארת את טקס ניסוך המים במקדש:

 "..ניסוך המים כיצד: צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח. הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו...שני ספלים של כסף היו .. מערבי של מים מזרחי של יין. עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים...ולמנסך אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן..." (משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט )

ניסוך המים על המזבח היה טקס פולחני שנתפס בעיני חלק מהחכמים כקורבן שהיו מקריבים על – מנת שיתברכו גשמי השנה שעומדת בפתח. משום כך הדבר עורר מחלוקות בין כתות שונות, בעיקר בין הצדוקים לפרושים, הצדוקים ראו בטקס זה פולחן זר, משום שלא מצוין בתורה סוג כזה של קורבן. לא מעט כהנים צדוקים נטו לזלזל בטקס ניסוך המים כאשר הם היו במשמרתם, אחד כזה מתואר במשנה כמי ששפך את המים על רגליו במקום על המזבח כאות מחאה. כל העם שצפה בו זעם על התנהגותו ורגם אותו באתרוגים.

 על – פי המדרש יש רמז מהתורה,למצוות ניסוך המים:

".. מנין לנסוך המים בחג היה ר' עקיבא אומר נאמר הביאו עומר בפסח שתתברך לכם תבואה שבשדות ונאמר הביאו ביכורים בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן אף נסוך המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה .."(ספרי במדבר פיסקא קנ )

ר' עקיבא טוען למעשה  שבכל חג מעלים מנחה מהנושא העומד על הפרק. כגון: מתבואה או מהפירות כדי שיתברכו, לכן גם בסוכות כשענייני המים עומדים בראש דאגות החברה, שברובה התבססה על חקלאות,  יש להביא מים למזבח, בנוסף ליין שהיה קרב על המזבח. ומכאן נולד טקס ניסוך המים, כדי שיתברכו מי הגשמים בחורף הממשמש ובא.

סוכות בתשרי – מדוע?

חודש תשרי משופע מאוד בחגים : ראש השנה, כיפור, סוכות ושמיני – עצרת. מקבץ כזה של חגים בחודש אחד אומר דרשני. היינו יכולים להבין את הופעת ראש השנה ויום כיפור בסמיכות משום שענייני סליחה, תשובה ודין משותפים להם, אך מדוע להוסיף גם את הסוכות לאותו חודש. שאלה זו תתחדד ביותר אם נראה שאין מועד זה כשאר המועדים. פס ושבועות מציינים תאריך שבו אירע אירוע היסטרי מכונן עבור עם ישראל, כגון: פסח – יציאת מצרים ושבועות – מתן תורה ( במקרא – חג שבועות  הוא חג הביכורים). אך את חג הסוכות בשונה מפסח ושבועות, יכולנו באופן עקרוני לחגוג בכל תאריך שנבחר באחד מימי השנה, שהרי בני ישראל ישבו בסוכות במשך ארבעים שנה. מדוע אם כן התורה מחייבת לחוג את חג הסוכות  דווקא בתאריך זה – חמשה עשר בתשרי? כדי לנסות לענות על שאלה זו יש לזכור כי שמו המקראי הנוסף של חג הסוכות הוא גם חג – האסיף, חג בעל מוטיב חקלאי, בדומה לפסח – חג הקציר ולשבועות  - חג הביכורים. ייתכן כי טמונה כאן תשובה חלקית לחלוקה זו של הרגלים. כאשר החקלאי אוסף את תבואתו ורואה את היבול הרב שהצטבר, עלולה הייתה דעתו לזוח עליו ולומר: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. כדי לחבר אותו חזרה לקרקע המציאות ולבטא את אמונת האדם בבוראו. מצווים על האדם להיכנס לסוכה שהיא מבנה ארעי, ובצורה זו ייקח מוסר כי כל דבר בעולם הוא ארעי,ולכן גם כוחותיו הם בבחינת לא לעולם חוסן.אם נחשוב שהדבר נכון למי שדרכו צלחה, הרי גם לגבי העני והחלש בחברה ניתן לראות את הישיבה בסוכה והיציאה מהבית כסמל לשוויונית בפני הקב"ה, הנה העשיר שראה ברכה בעמלו עוזב את ביתו המפואר ונכנס לסוכה בדיוק כמו אותו עני, גם הוא ממצווה לעשות את הסוכה כדירת קבע למשך שמונה ימים. פועל יוצא של ישבה זו היא שהעשיר יכול לחוש טוב יותר את מצוקות החלש בחברה.

חג סוכות שמח

בן שושן אלעזר