בס"ד

על טעם נענועי הלולב

                                                                                          סוכות תשע"ד

מצוות ארבעת המינים מוזכרת בתורה בפרשת המועדים:"...וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.." (ויקרא כג:מ). עיון שטחי בפסוק זה יבהיר מיד שהדברים לא כל כך ברורים:

 א. לא ברור מהם אותם ארבעת המינים שצוותה התורה וכמה מכל זן?.

 ב. מה יש לעשות איתם, האם הם קשורים לשמחה, אם כן כיצד?

ג. האם יש להשתמש בהם במשך יום אחד, או אולי כל שבעת הימים?

זיהוי ארבעת המינים:

זיהוי ארבעת המינים הייתה כנראה מלאכה לא קלה בתקופות מסויימות, ביחוד בתקופת בית ראשון, ולדברי המדרש אפילו שלמה המלך, שמכונה החכם באדם, התקשה בהבנת כוונת הפסוק:

"...ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם, ויחכם מכל האדם, ישב לו תמה על ארבעת מינין הללו...פרי עץ הדר-מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושים פירות הדר. כפות תמרים-אמרה תורה טול שתי כפות להלל בהם אינו נוטל אלא לולב...וענף עץ עבות- מי יאמר שהוא הדס הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההרה והביאו עלי עצי זית, וערבי נחל כל האילנות גדלים על הנחל..." (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסג)

מדרש אחר, (ויק"ר) מתייחס לדרכם של חכמים בתקופת בית שני, ומסביר כיצד מתוך ניתוח של הפסוק הנ"ל חכמים לומדים לזהות את ארבעת המינים. אם כי יתכן והם הסתמכו גם על מסורות שעברו בע"פ מדור לדור, וכאן הם נותנים סימנים שמא הדברים ישתכחו.

פרי עץ הדר - תני ר' חייא עץ שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג. הדר, בן עזאי אמר הדר באילנו משנה לשנה. כפות תמרים - ר' טרפון אומר כפות, אם היה פרוד יכפתנו. וענף עץ עבות - שענפיו חופין את עצו, הוי אומר זה הדס. וערבי נחל - אין לי אלא שלנחל ..." (ויקרא רבה אמור ל)

לדברי הרמב"ם, ארבעת המינים מסמלים את שמחת העם לנוכח השפע שיש בארץ ישראל, כנגד היובש הקיים במדבר, שהרי אע"פ שהקב"ה האכיל את בני ישראל את המן, ולא החסיר להם מזונם, בכל זאת הם באו בטרוניות על חוסר במזון[1], העין משוועת לראות את הצמיחה ופריחת העשב והאילן.

"...והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר...אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים ג"כ, ר"ל ערבי נחל.." (ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מג)

שלושה דברים הנחו את חז"ל בבואם לקבוע את זיהוים של ארבעת המים:

א.      שכיחותם הרבה בארץ ישראל.

ב.      מראיהם.

ג.       יכולת עמידתם במשך כל ימי החג.

"...ואלו הארבעה מינין הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם, רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם, והענין השני, טוב מראה ורעננותם ויש מהם טובים בריחם והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע, והענין השלישי, עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים..." (ספר מורה הנבוכים שם)

ולאחר שהמדרש עוסק בזיהוי המינים, הוא מציין את המספר כל זן בארבעת המינים: לולב – אחד, אתרוג – אחד, ערבה – שתים והדס – שלושה. אם כי לגבי ההדסים מצאנו קהילות רבות שלוקוחת חופן של הדסים ואוגדים אותו אל הלולב.

 אבא שאול אומר וערבי נחל, שתים, ערבה ללולב וערבה למקדש. ר' ישמעאל אומ' פרי עץ הדר אחד, וכפות תמרים אחד, וענף עץ עבות שלשה, וערבי נחל שתים..." (ויקרא רבה שם)

כוחה של מצוות הלולב

כשחכמים רצו לתת טעם למצוות הלולב, הם ניסו למצא מכנה משותף בין ארבעת המינים, אך גם את הקשרם לחג הסוכות דווקא, וביחוד לעונה שבה הוא חל – פתחו של הסתיו. ר' אליעזר מוצא מכנה משותף – המים! לשיטתו את תיקון הגשם[2] יש לומר כבר ביום הראשון של חג הסוכות, מדוע? על כך הוא אומר:

"...מאימתי מזכירין גבורות גשמים...טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים.." (ירושלמי  תענית פ"א דף סג טור ג /ה"א)

 הצמחים הם הפרקליטים הכי טובים של המים, בשונה מהאדם שכשהוא זקוק למים, יש ביכולתו לכתת רגליו בנסיון למצא מים, הצמחים עומדים במקומם וכמובן אין ביכולתם לזוז כדי למצא מים, אע"פ ששורשיהם מגיעים למקורות מים מרוחקים. ולדעת ר' אליעזר אם כבר משתמשים בארבעת המינים, עדיף שננצל זאת גם לתפילת הגשם אפילו שהדבר נעשה כבר ביום הראשון של החג. אולם חכמים לא קבלו את דעתו, אע"פ שגם הם טוענים שיש קשר בין מצוות הלולב לאקלים, אך המסר שהם רצו להעביר - מסר של התחשבות בעולי הרגל הוא המניע לדעה זו, שהרי אם הגשם ירד כבר ביום הראשון של החג, או מיד בסיומו, הדבר יקשה על העולים לרגל להגיע לביתם.

נענוע הלולב, מנין?

בימינו, ברור לכל שיש לנענע את הלולב, אך הגמרא שואלת: "...נענוע מאן דכר שמיה?" (סוכה לח:א) כלומר, נענוע הלולב היכן הוא מוזכר? הרי התורה אמרה רק "ולקחתם לכם" והיא לא ציינו כל פעולה אחרת! אלא שחכמים בגמרא לומדים זאת דווקא ממצות הקורבנות:

"...שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה? מניח שתי הלחם על גבי שני הכבשין, ומניח ידו תחתיהן ומניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד...אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא - למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו....אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים...." (סוכה לז:ב)

לדברי הגמרא, יש שני תפיקידים לנענוע הלולב, בדיוק כפי שיש להנפת קורבן העצרת, והנפת שתי הלחם.

א. להצהיר בכך שהאל שולט בכל רוחות העולם.

ב. להתפלל על עצירת רוחות רעות – סערות מזיקות, וטללים רעים – גשמי זעף.

חג סוכות שמח בן שושן אלעזר