בס"ד

בין שאלת הבנים בהגדה לשאלת יום השואה

 יום השואה והגבורה שבת תזריע מצורע – ניסן התשע"ב

שבוע בסה"כ מפריד בין סיום חג הפסח לבין ציונו של אחד הימים הקשים והטעונים בהוויה  היהודית והישראלית – יום השואה והגבורה, ודומה כי ככל שהזמן חולף מתחדד הקשר בין שני אירועים אלה. בין החג שמסמל את החירות והשאיפה לעצמאות לאומית ותרבותית, את האיחוד המשפחתי סביב שולחן שאליו מסבים כל בני הבית ואחרים, לבין יום השואה שמסמל את דיכויו של כל סממן המעיד על חופש מסוג כלשהו, אפילו לא החופש להושיב את הבנים סביב שולחן הוריהם. לכן ברור ששאלות דור הבנים – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול, אין עניינה רק לליל הסדר, היא מחייבות התייחסות גם לחוסר הסדר, לכאוס שאפיין את תקופת השואה. כולם רוצים להבין מה היה, וכיצד בכלל התאפשרה שואה בקנה מידה אשר האנושות לא חוותה עד כה? השאלות יכולות להיות תמימות, מתחכמות ואפילו מרושעות, כגון: כיצד זה שישה מליון לא השיבו מלחמה שערה, האם חלילה הלכו הם "כצאן טבחה"? מובן שאם ננסה לתת תשובה פשטנית, (אם בכלל יש תשובה כזו), הדבר ייתפס כרצון להתחמק. אך כבר מקדמא – דנא, לימד אותנו מסדר ההגדה של פסח, שיש להשיב לכל בן לפי יכולותיו האינטלקטואליות. והתשובות לאירוע זה מורכבות עד בלתי ניתנות להבנה! אבל כנסת ישראל קבעה בחוק שיש להתמודד עם שאלות אלה ביום מיוחד שיוקדש לעניין זה – יום הזיכרון לשואה ולגבורה:

"...כ"ז בניסן יום הזכרון לשואה ולגבורה, מוקדש מידי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשה המרד בימים ההם.." (מתוך חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, התשי"ט – 1959)

מטבע הלשון "שואה" מופיע פעמים מועטות במקרא, בעיקר אצל הנביאים, והוא בא לתאר מצב של חורבן – כגון הנביא צפניה: "..יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.." (צפניה א:טו). הנביא תיאר את הקדרות שחווה אדם שעובר את החורבן כימים אפלים של חושך ועננים[1], בדיוק כפי ששרו הפרטיזנים: "..אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה..". כמובן לא רק על קדרות אקלימית מדבר הנביא צפניה, או הפרטיזנים, אלא על ליקוי המאורות שהיה מנת חלקה של אוכלוסיית "העולם הנאור". מסתבר שהחושך יכול להיות נחלתו של מי שמתיימר לכפות את דעתו על העולם, בחשבו שבכך הוא מאיר את עיני האנושות. אולם ברור שאין הכרח שתהיה קורלציה בין אינטלקטואליות לבין מוסריות. או כפי שהנביא ישעיה באחת מנבואות הנחמה אומר: "...כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה: וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנגַהּ זַרְחֵךְ.." (ישעיהו ס:ב-ג) כן, יש מצב שבו דווקא ההתפתחויות המדעיות בעולם, עלולות להביא את העולם לכדי חושך גמור, שהרי אחת ממשמעויות המילה שואה היא גם מקום שומם כדברי הרלב"ג (ר' לוי בן גרשום 1288-13449): "..שואה ומשואה - מדבר ומקומות חריבים.." (רלב"ג איוב  לח:כז), ואכן התפתחויות הצבאיות של נשק השמדה המוני, יכול להביא להשמדת אזורים נרחבים ע"פ כדור הארץ, וזאת רק "בזכות הקידמה"! על מצב שבו חושך ואור משמשים בערבוביה אומר המלבי"ם: (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל;  1809 – 1879)

"..החשך הוא העדר האור והערפל הם אדים וקטורים הממלאים את האויר גם בעת שהשמש זורח. והנמשל כי החשך יכסה ארץ, אומות שאין להם דת כלל, משלם דומה כאילו החשך מכסה אותם עד שאין רואים אור כלל..." (מלבי"ם ישעיהו ס:ב)

אין כוונת דת האמורה כאן, רק לדת מבחינה רוחנית, אלא דווקא להיבט הבסיסי של כל דת – המוסר! כאשר מערכת המוסר מעוותת אין משמעות גם לדת רוחנית. ומכאן הדרך לחושך קצרה מאוד. שהרי האור הוא גם מקור הצל, כאשר הוא פוגע בעצם, הוא מטיל צל מצידו השני של העצם המואר. וכאן שואלים הבנים, אם כן מהוא האור האמיתי? על כך ממשיך המלבי"ם את דבריו:

"..אבל עליך יזרח ה'. ונגד וערפל לאמים, אשר דתם מחותל בערפלי דעות לא הוטהרו, עד שהשמש הזורחת אינה מתראה להם, מפני הערפל הממלא ארצם, אבל כבודו עליך יראה..." (מלבי"ם שם)

אם נתבונן היטב בדבריו נראה שכל חוק שהוא יציר כפיו של בן אנוש, נגוע הוא באינטרס אישי, אבל חוק שמקורו אלוקי, אין חשד לנגיעה אישית של האדם. לכן, אם אין יראה ה' אין גם בסיס מוצק למערכת מוסרית, כך מצאנו בתשובת אברהם לאבימלך: "... וַיּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי.." (בראשית כ:יא) הנה אם כן המאפיין של המנהיג "המודרני" חסר העכבות, הוא זה אשר אומר אני ואפסי עוד! ובכוחו לשכנע את עמו כי הם דומים לו בתכונותיו, עליהם אומר הנביא: "...וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ אָמַרְתְּ אֵין ראָנִי חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד: וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפּל עָלַיִךְ הוָה לא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבא עָלַיִךְ פִּתְאם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי.." (ישעיהו מז:י)

אכן, ריבוי הדעה היא שהביאה בסופו של דבר לחטא הגאווה, ששיאו אין עוד מלבדי, לא רק במשמעות של אני הכי טוב, אלא שמי שלא דומה לי אין לו זכות קיום! אבל, לא לעולם חוסן, גם הוא סופו שיפגע באותם כלים שבהם ביקש להשתמש כנגד האנושות. הנה אם כן פונה הנביא לארבעת הבנים ומזהיר אותם מפני חוכמת היתר ומפני הרשעות בבחינת: "..אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא.." ((משלי ט:יב) וגם אם אתה משתומם ואינך יודע לשאול, חובה עליך להיזהר מפחד פתאום. או אז מבטיח הנביא לעם ישראל בהזדמנות קודמת:

"...לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע ה' לְהִתְפָּאֵר: וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שׁמְמוֹת רִאשׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חרֶב שׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר.." (ישעיהו פרק סא:ג)

פאר ואפר מורכבות מאותן אותיות, לומר לך שגם ממצב שבו שמי העננה מסתירים את אור היום, אין לאבד ת התקווה, לא במישור האישי ובוודאי שלא בהיבט הלאומי.

שבת שלום ומבורך                                                            בן שושן אלעזר