|
בס"ד
החודש הזה לכם ראש חודשים
פרשת תזריע ושבת החודש – אדר ב תשע"ד
תפיסת
הזמן בעולם המודרני, מצביעה על תלות מוחלטת של האדם בשעון. כל שטחי
חייו של האדם המודרני סובבים סביב השעון, ונדמה כי אם יקחו ממנו את
השעון האדם עוד עלול לאבד את זהותו! קהלת אומר:
"..לַכּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת
הַשָּׁמָיִם.." (קהלת ג:א) כלומר מימד הזמן הוא חלק מהבריאה
האלוקית, והאדם תלוי בו כפי שתלוי בכל גרמי הבריאה, אלא שמימד זה מקבל
גם משמעות תיאולוגית, או כפי שאומר רבי יהודה הלוי:
"עבדי זמן עבדי עבדים הם / עבד ה' לבד חופשי,
על כן בבקש כל אנוש חלקו / חלקי ה' אמרה נפשי".
התנהלות
סביב מימד הזמן ללא מטרה רוחנית, כמוה כעבד המנסה להריץ את הזמן כדי
שיום עבודתו ייגמר והוא יוכל לנוח. אבל כאשר האדם מבין שמעבר לצורך
להשיג הישגים בתחום החומרי, עליו לתת מקום גם לנפש, ומבחינה תיאולוגית,
בעיקר למימד הרוחני, אזי ברור שאדם כזה ינסה לנצל את הזמן בצורה טובה
יותר. לכן המצווה הראשונה שהקב"ה מצווה את בני ישראל הייתה קשורה במימד
הזמן. מרגע שבני ישראל יוצאים ממצרים והופכים לעם, אומר להם הקב"ה:
"...החֹדש
הזה לכם ראש חֳדשים, ראשון הוא לכם לחָדשי השנה..."
(שמות יב:ב).
מכאן למדו חכמים שעצם הבקשה של הקב"ה מבני ישראל לקבוע להם לוח מועדים
משלהם, ללא תלות בלוחות שהיו קיימים אז, ובוודאי ללא תלות בלוח המצרי
שאותו הכירו היטב, יש בו כדי ללמד לא רק על היותם עם בעל עצמאות, אלא
הם כתינוק שזה עתה נולד. וכבר אמר שלמה המלך:
"...חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא
יסור ממנה..." (משלי כב,:ו). פסוק שבין פירושיו הרבים נוכל
למצא גם את הדעה שיש לחנך את הילד מרגע שהוא נולד, מרגע שהוא עובד
בפתחם של החיים בעולם הזה. ומצאנו גישה שמצביעה על כני ישראל היוצאים
ממצרים, כלידתו של תינוק, כדברי בעל צרור המור
(ר' רבי
אברהם בן יעקב סבע 1440- 1508, ספרד, פורטוגל, איטליה, מרוקו):
"...רמז החדש הזה לכם ראש חדשים. להורות להם שהיו כמו בריה חדשה. לפי
שהיו מלוכלכים בשקוצי מצרים. ועכשיו נתחרטו ובאו לעולם כאלו היום
נולדו...וזהו שאמר אני היום ילדתיך. וכן לעם נולד כי עשה. וכן היה זה
העם עם נולד. כאלו היום נתחדשו ובאו לעולם. וזהו לכם ראש חדשים..."(
צרור המור שמות ג )
המושג
- חודש, כיחידת זמן, טומן בחובו את כוח ההתחדשות, ומכאן הבטוי - מולד
הלבנה, מביע את היכולת ללדת. לידתו של העם מתוך הזוהמה שבה היה מצוי
במצרים, מחייבת אותו ליצור לעצמו מערכת זמנים ראויה, שתבליט את יחודו
על פני שאר העמים. מימד הזמן והלוח העברי, יכיל לא רק מערכת זמנים
טכנית, המצביעה על תנועות השמש או הירח, אלא כל ההוויה ואף ההיסטוריה
היהודית תבוא לידי ביטוי במבנה הלוח היהודי.
."...וזהו
סימן טוב לכל החדושים שבעולם. וזהו לחדשי השנה. וכן רמז החדש הזה לכם
ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי
בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב. שהמצריים אז מונין החדשים
וקוראים אותם בשמות עבודת..." (צרור המור, שם )
קידוש חודש ע"י הראיה
אחד
הדברים המעניינים בהקשרו של הלוח העברי, הוא שמתחילה הוא נשען על עדות
של בני אדם, כדי שיבואו ויעידו בפני חכמי הסנהדרין שהם ראו את המולד,
ורק אז ניתן לקבוע שהסתיים חודש והתחיל חודש חדש. כמובן, אם לא באו
עדים כעבור שלושים יום, בית הדין (סנהדרין) היו מקדשים את החודש. אלא
שבמהלך ההיסטוריה היהודית, היו לא מעט שניסו לחבל באורח החיים היהודי.
ומכיוון שההוויה היהודית באה לידי ביטוי בלוח העברי, היו שנסו לפגום
בתהליך העדות על מולד הלבנה, כפי שמעידה הגמרא:
"...בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין
יוצאין כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים
ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את
האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן
בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי ... לא זזו משם אלא מוליך ומביא
ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש..."
(ראש השנה כב:ב)
להשאת
המשואות הייתה כמובן גם חשיבות דתית, שהרי מחידוש החודש, נגזרו כמובן
גם תאריכי החגים והמועדים שחלים בחודש המדובר. ומכוון שהיו גם קהילות
יהודיות רחוקות יותר, היה צורך גם בשליחת שליחי בית הדין כדי שיודיעו
לבני הגולה על התחדשות החודש החדש. לעיתים הצריך הדבר את בני הגולה,
לקבוע שני ימים של יום טוב באותו החודש, בעוד שבארץ ישראל, היה מספיק
ביום אחד (למעט יום טוב של ראש השנה).
"...תנן:
בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
...והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי
[ועכשיו שאנו יודעים בקביעת החודש, מדוע עושים שני ימים]? -
משום דשלחו מתם [ששלחו משם]:
הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו
שמדא ואתי לאקלקולי [פעמים שגוזרים שמד ויבואו לקלקול]..."
.(ביצה ד:ב)
הרצון
של הכותים לפגום במועדי ישראל, היה ע"י כאמור ע"י ניסיון לשבש את הלח
העברי, ולכן הפתרון שנמצא בסופו של דבר הוא יצירת לוח, ע"י כללים
מתמטיים – דבר שכונה ע"י חכמים "סוד
העיבור". לכן נשאלת השאלה: מה מקומו של יום טוב שני של
גלויות בימינו, שהלוח כבר ידוע מראש? על כך עונה הגמרא:
הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם,
כלומר, אע"פ שכיום ניתן לדעת בוודאות ומראש את תאריכי החגים והמועדים,
לא רצו לשנות ממה שנהגו באותם מקומות, וחוגגים את יום טוב שני של
גלויות גם בימינו, וכדי שלא יבואו לזלזל במעמדו של היום השני, ראו
חכמים לנכון, להחמיר בענייני יום טוב שני של גלויות ולנהוג בו קדושה
כיום טוב לכל דבר.
שבת שלום ומבורך בן שושן אלעזר
|
