בס"ד

ועשו לי מקדש - פרשת תרומה

אדר תש"ע

לאחר שהתורה מסדירה את החוקים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, היא מתפנה למכנה המשותף- בית  האלוהים. פרשת תרומה פותחת בצווי "..ויקחו לי תרומה..". מטרת התרומה כפי שמצוין בפרשה, היא על – מנת לבנות משכן לקב"ה. " מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי.." כולם צריכים להיות שותפים בבניית המשכן, לכולם חלק בבית זה. ייחודה של תרומה זו היא, שתהיה מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפיה כלשהי, למרות שיש מקרים שבהן כופין על התרומה, ולהלכה נפסק שכופין גם על גביית כסף לצורך בניית בית – הכנסת.

"..כל עיר שיש בה ישראל וכו'.... וכמו שכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ס"ת ושאר דברים כן כופין זה את זה על הצדקה ולהעמיד להם גבאי צדקה.." (רדב"ז הלכות מתנות עניים פרק ט הלכה א )

 אם כי בימינו הלכה זו לא מיושמת כלשונה. נשאלת השאלה, מה צורך יש לקב"ה במשכן, הרי נאמר כי ".. מלא כל העולם כבודו.." כיצד אם כן יצמצם ה' את כבודו למקום צר.לדברי המדרש שאלה זו נשאלה גם ע"י משה, התמהה על דרישה זו:

"..וכן בשעה שאמר לו הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו...ואומר (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו' ...  אמר הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא שמש אחד משלי אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב לכך משה אמר יושב בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה הוא נתאוה ללון בצילנו.." (במדבר רבה (וילנא) פרשה יב ד"ה ג ויהי ביום )

אכן אין לקב"ה צורך בבית או מקדש. זהו כמובן רק סממן חיצוני לנוכחות האל ולהעדפתו של מקום משכנו בעתיד – ירושלים על פני מקומות אחרים ביקום. אולם בזמן המסע במדבר, סממן זה הוא בעיקר לצורך בני ישראל, אשר קשה להם להתחבר למשהו לא מוחשי. לשיטתו של הרמב"ם הצורך במשכן נובע מהעובדה שבני ישראל מושפעים במידה רבה מאוד מהתרבות המצרית, עקב הישבה הארוכה במצרים, לכן יש צורך להעבירם לתרבות שונה בהדרגתיות. ביסוס הדת והחוקים החדשים הם תהליך ארוך שלא יכול להתחולל ביום אחד, כפי שאומר הרמב"ם.

"...וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההוא ית' באו דברים רבים בתורתנו, והוא שא"א[אי אפשר] לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום, ולזה א"א לפי טבע האדם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום.. והיה המנהג המפורסם בעולם כלו שהיו אז רגילין בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה, להקריב מיני ב"ח בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחות להם ולקטר לפניהם, והעובדים הפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לשמש ולירח ולכוכבים כמו שבארנו, לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל.." (ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק לב )

  לשיטתו של הרמב"ם הצורך במקדש נובע גם מהצורך להשריש את הקרבת הקורבנות לעבודה זרה, ולמעשה להמיר את טקס הקורבנות, מהקרבה לאילים ולפסילים, להקרבה לשם שמים, לפי הרמב"ם אם הייתה דרישה לא להקריב כלל, הדבר לא היה יכול להתקבל על בני ישראל שהיו רגילים לכך עוד ממצרים, בהמרה של מטרת הקרבן יש ניצול של מנהג קיים כדי לחנך באמצעותו את העם. 

גישתו של רש"י לבניית המשכן שונה מגישת הרמב"ם, ואולי אף משלימה אותה, רש"י טוען כי הצווי לבניית המשכן בא בעקבות חטא העגל, אירוע שיתואר רק בפרשת כי תישא. על פי זה המשכן מסמל מספר דברים:

א.      הקב"ה לא עזב את העם בעקבות חטא העגל.

"...שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים אומות העולם שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקב"ה..." (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לח ד"ה [כא] אלה פקודי )

ב.      עצם בניית המשכן ונוכחות יש בה כדי  להרתיע את העם מהישנות של חטא דומה לחטא העגל.

אם נקבל את דעת רש"י שהצווי על בניית המשכן בא בעקבות חטא העגל, הרי הסיבה לחטא הייתה הצורך בדבר מוחשי שהעם יכול להתחבר אליו רוחנית. כל עוד משה היה מקרבם הוא היה המקשר בין העם לאל, אולם כאשר משה עלה לשמים ומתבושש לבוא, העם חיפש דבר מה להיאחז בו, ויצא העגל. עתה יש לעם גם את משה וגם מבנה שמסמל את נוכחות האל.

ג.       שימור חווית התגלות ה' במעמד הר סיני.

מטרה נוספת שניתן ללמוד מציווי זה של עשית משכן, היא הצורך בשימור חווית התגלות האל במעמד הר סיני. המשכן הוא המשכו של מעמד זה, אליו יכול משה להיכנס כאשר הקב"ה צריך להעביר מסר לעם, או כאשר העם נתקל בבעיה שדורשת את תשובת ה', כגון פרשת מקושש העצים ביום השבת, ופסח שני. בדומה לעלית משה להר סיני המלא עשן וכבוד ה', כך גם המשכן בסיום בנייתו היה מלא כבוד ה'.

".. וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, .. וכן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי.." (רמב"ן שמות פרק כה פסוק ב )

ד. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

נראה כי הסיבה העיקרית שנגזרת משאר הסיבות שנמנו לעי"ל, היא מטרת השכנת כבוד ה' בתוך עם ישראל. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ראוי לשים לב לנוסח הכתוב, אין הקב"ה אומר שהוא ישכון במשכן או במקדש, אלא בתוכם – בתוך בני ישראל. כלומר הקב"ה אומר כי בפועל הוא רוצה לשכון בתוך כל אחד ולא בתוך בית. כל אדם יכול לעשות עצמו כלי להכיל בתוכו ערכים שהם בבחינת קודש. אך כדי שיהיה ראוי לשכינה בתוכו הוא צריך לאמץ את ערך הנתינה, ערך ראשוני והכרחי כדי להיות אדם טוב יותר, חז"ל כבר לימדונו כי האדם יכול לחקות את תכונות האל, ובכך להידבק בו: ".. מה הוא רחום אף אתה היה רחום..". שהרי אם שכינתו של הקב"ה בתוך בני ישראל תלויה רק במקדש – משכן, הדבר היה מעורר קושי, מה קורה כאשר אין מקדש. על כך אומרים חז"ל כי בנוסף להתנהגותו האישית של כל אדם בבחינת כלי הראוי שתשרה בו שכינה. כך גם בתי כנסיות ובתי מדרשות הן בבחינת מקדש מעט.

".. לכן - הואיל ואומרים שלא אשגיח בהם מעתה אמור להם כה אמר ה' עם כי הרחקתים ממקדשי ומארצם להיות גולים, ועם כי פזרתים בארצות העמים. אבל הנה מהשגחתי לא רחקו כי בהארצות אשר באו שמה אהיה להם למקדש מעט. ר"ל[רצה לומר] אשרה שכינתי בבתי הכנסיות שלהם. ועם כי רחקו מן מקדשי שהוא המקדש הגדול אשר בירושלים יהיה להם במקומו מקדש מעט..." (מצודת דוד יחזקאל פרק יא פסוק טז )

לדברי הפרשן, שכינתו של ה' בעם ישראל אינה מוגבלת רק להיות המקדש קיים, אלא אפילו בימינו יש נוכחות האל בבתי כנסיות, שהן בבחינת מקדש מעט, אך בעיקר בתוך כל אחד מאיתנו אם זה בבית הפרטי או בכל מקום אחר.

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן