תפריט

בס

בס"ד

בגדי הכהן -  חלק מכלי המשכן.

פרשת תצווה – אדר א תשע"א

לאחר שה' מצווה על איסוף תרומה עבור בניית המשכן וכליו[1] בא ציווי נוסף, עשיית בגדים מיוחדים למי שמשרתים במשכן – הכהנים. "... וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:.." (שמות פרק כח:ב) אבל, כפי שלא כל אחד מוסמך לעסוק בבניית כלי המשכן, כך לא כל חייט יכול לעסוק בהכנת הבגדים, יותר מכך יתכן אפילו שאין צורך בבעל מקצוע מומחה לעשייתם. על הפסוק: "..וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי.." (שמות פרק כח:ג) אומר הראב"ע, שקדושתם של בגדי הכהונה חייבה את העסקתם של יחידי סגולה בהכנתם, אף אם הם לא היו בעלי התמחות בסוג זה של עבודה, כפי שלא היו בהכרח בעלי מלאכה גם במלאכת המשכן.

"..והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון, ומדות, וערכים, ומלאכת שמים וחכמת התולדת, וסוד הנשמה. והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה, כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת.." (אבן עזרא שמות פרק לא )

 

ואלה הבגדים אשר יעשו

לאחר שהקב"ה מצווה על עשיית הבגדים, בא הכתוב ומפרט את סוגיהם, שמונה במספר: ".. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.." (שמות כח:ב-ד ) לזאת יש להוסיף את המכנסים והציץ.

מדוע צריך כל כך הרבה סוגי לבוש, אפשר היה להסתפק בשנים או אולי שלושה סוגי לבוש, מה ראתה התורה לצוות על פאר רב כל כך. ועוד, שואל האור החיים הקדוש [ר' חיים בן עטאר – רחב"ע], האם הבגדים הם הכרח או רשות? אם הם הכרח, אז כיצד שירת משה בשבעת ימי המלאים – בזמן הקמת המשכן. ואם הם רשות – אז מה הטעם בכל מערכת הבגדים הזו? השל"ה מציין שדברי הגמרא לשאלה במה שמש משה בשעת חנוכת המשכן, יכולה להיות במשמעויות שונות:

 "...אם כוונת המקשה היא במה שימש, כלומר, מהיכן לקח בגדי כהונה, כי סובר המקשה שאין לעשות עבודה בלי בגדי כהונה, אם כן מה מתרץ התרצן בחלוק לבן. ואם כוונת המקשה שהיה יכול לשמש בלתי בגדי כהונה, אם כן מה מקשה במה שימש. אלא הפירוש הוא דודאי המקשה סלקא דעתיה דאין לעשות עבודה בלא בגדי כהונה, על כן הקשה במה שימש. והתרצן השיב לו, כי שימש בחלוק לבן, כלומר, לא היה צריך לבגדי כהונה, כי משה לא היה זר, והחלוק שלו היה לבן. וזהו החלוק לבן רומז לכתנות אור באל"ף, כלומר, חומרו היה זך ודק וקדוש וטהור, על כן לא היה צריך למלבושי כבוד, כי לו הכבוד והכבוד דבוק בו.."( של"ה פרשת תצוה תורה אור)

הרחב"ע מצטט את דברי הגמרא[2] שאומרת שאפילו ר' עקיבא התקשה לתת תשובה לשאלה, באילו בגדים שמש משה בשעת חנוכת המשכן, עד שהלך לבית המדרש ושם קיבל את התשובה – בחלוק לבן.

"..ואם להודיעו שבגדים אלו יש בהם לאהרן כבוד ותפארת מה יצא לנו מזה...שאלו את רבי עקיבא במה שמש משה שבעת ימי המילואים לא הוה בידיה? אתא ושאל בי מדרשא. אמר ליה בחלוק לבן שאין בו אמרא עד כאן. הנה ממה ששמש משה בשבעת ימי המילואים בחלוק זה יגיד שאין הבגדים מעכבין אלא לאהרן ולבניו.." (אור החיים שמות פרק כח פסוק ב )

אם כן, בגדי הכהונה נועדו לכהנים בלבד ואפילו משה רבנו לא היה רשאי להשתמש בהם, לכן בשבעת ימי המלואים הוא השתמש בחלוק לבן כדי לקדש את המשכן[3]. יתכן שניתן ללמוד מכאן גם על כך שכאשר ירצה האדם מישראל להקריב קרבן, הוא לא יהיה רשאי להתלבש בבגדים כפי שלובש הכהן, אלא יעשה זאת בבגדים אחרים או לכל היותר בחלוק לבן, כפי שעשה משה רבנו.

"..אבל זולת הכהנים תתרצה עבודת הקרבנות בלא בגדים, והוא מה שמודיעו באומרו כבוד.. לומר לא תחשוב כי הבגדים לצורכי עבודה לבד ויתחייב הדבר ללובשם משה בעבודת ימי המילואים, ולא כן הוא, אינם אלא לכבוד וגו' למשרת קבוע לעבודתו. אבל לצד העבודה לבד, כשתהיה בזולת אהרן ובניו יעבדו בחלוק לבן וכמו שכן שמש משה כנזכר..." (אור החיים שמות פרק כח פסוק ב )

מדוע חיוב הבגדים במקדש הוא על הכהנים בלבד?

נראה כי העובדה שהכהנים היו מופקדים על תהליך כפרת החטאים והעוונות של העם, היא אשר מחייבת את שירותם במקדש בבגדים המיוחדים לשם כך, כפי שמציינת הגמרא במסכת ערכין, משום שלכל בגד מבגדי הכהן היה תפקיד ייחודי בכפרת העוונות של בני ישראל, כל בגד מכוון כנגד אחד העוונות.

והא אמר ר' ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין; כתונת מכפרת על שפיכות דמים.. מכנסים מכפרים על גילוי עריות.. מצנפת מכפרת על גסי הרוח....אבנט מכפרת על הרהור הלב, ... חושן מכפר על הדינין,.. אפוד מכפר על עבודה זרה...מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול; ציץ מכפר על מעשה עזי פנים..." (תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א )

 עם זאת הגמרא מציינת שבנוסף לסגולה של בגדי הכהן לכפר על עוונות בני ישראל, יש צורך גם בקרבנות השונים כדי לכפר על חטאי הכלל או הפרט. אולם לצד האפשרות של כפרה באמצעות הקורבנות ובגדי הכהונה, קיימת גם אפשרות נוספת כגון:

"...אמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להם בקרבנות כפרה, בדבר אחר מצינו להם כפרה, שפיכות דמים ולשון הרע, שפיכות דמים בעגלה ערופה, ולשון הרע בקטרת, דתניא ר' חנינא: למדנו לקטרת שמכפרת, דכתיב: [במדבר י"ז] ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטרת מכפרת? על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי.., "(תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א )

שאלה, הרי נאמר שכתונת מכפרת על חטא שפיכות הדמים והמעיל מכפר על חטא לשון הרע. אם כן מדוע הגמרא מציינת שלחטאים אלה צריך גם את הקטורת. נראה כי הבגדים היו אמצעי שמעורר את הכהן ומסייע בידו לכוון בפעולותיו על חטאי העם, אבל לצורך השלמת הכפרה היה צריך גם בקרבן, מלבד שני החטאים: לשון הרע ושפיכות דמים, מדוע?  ראשית חשוב לציין שקיים קשר בין לשון הרע לשפיכות דמים, שהרי חטא לשון הרע עלול להביא לידי שפיכות דמים.[4] אולם הגמרא מציינת שיש שני סוגי לשון הרע. האחד כאשר הוא נעשה בפרהסיה, ואז המעיל יעיל בכפרת החטא, האחר כאשר חטא לשון הרע נעשה בסתר, ואז צריך גם את הכפורת.

"...ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה קטרת מכפרת? על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבחשאי[5] ויכפר על מעשה שבחשאי,..,"( תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א )

ומה באשר לשפיכות דמים? הרי לגבי רוצח, הוא חייב מיתה, ומותו היא כפרתו! על כך אומרת הגמרא שיש שני מצבים, האחד הוא לגבי רוצח שרצח, כאשר לא היה מי שיתרה בו שלא יעשה מעשה, במקרה זה הוא לא חייב מיתה. ואז מועילה הכתונת בתהליך הכפרה

"...קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים... שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא: הא דידיע מאן קטליה, הא דלא ידיע מאן קטליה. דידיע מאן קטליה בר קטלא הוא! במזיד ולא אתרו ביה.,.."( תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א )

. והאחר כאשר נמצא הרוג שלא נודע מי הכהו, ואז העיר הקרובה מחויבת בהבאת עגלה ערופה. במקרה זה הכהן צריך להשלים את התהליך ע"י הקטרת הקטורת.

בגלל חשיבותם של הבגדים ובעיקר לאור התפקיד שהם ממלאים בעבודת הכהן במקדש, טוען הראב"ע שיש איסור לעשות בגדים כדוגמתם, שלא לצורך הקדושה שבמשכן, ובודאי אסור לשום אדם להתהדר בבגדי קדושה או בדומה להם.

"...בגדי קדש נקראו כן, בעבור שישרתו בהם במקום הקדש, או על דרך, ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחז' מד, יט). ובגדי אהרן כלם הנזכרים. לכבוד ולתפארת שיתפארו בהם, כי אין אחד מישראל שילבש כאלה..." (אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) כח :ב )

נראה כי האיסור להתהדר בבגדים הדומים לבגדי הכהן נובע מהיותם שייכים לכלי המקדש, שהרי את כלי המקדש אסור לעשות לשם חולין. כפי שהגמרא אומרת.

"...כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה..."[6] (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כד עמוד א )

ומכאן, כשם שאין להתהדר בכלים הדומים לכלי המקדש, כך אסור להתהדר בבגדים הדומים לבגדי הכהן. בעל העקידה [ ר' יצחק בן עראמה] מביא בפירושו דברים הנראים כסותרים זה את זה: מחד הוא אומר כי בגדי הכהן ראויים רק ליחידי סגולה [הכהן הגדול]:

" הנה אלה הם שמנה בגדי כהונה אשר ציוה ה' לעשות לשרת בקודש, אשר ילבש השלם שבאומה [הכהן הגדול] לא לבד להתנאות מהם מחץ, כי אם שיתעטר ויתפאר במעלות המעולות הנרמזות בהם..." (עקידת יצחק, תצוה, שער חמשים ואחד )

ומאידך בהמשך דבריו הוא אומר שהבגדים לא מיועדים רק למי שהוא "השלם שבאומה", אלא למעשה הם יכולים לשמש כל אחד מהעם!

"..כי כל אדם מישראל יכול ג"כ לעשותם לעצמו לכבוד ולתפארת...כי על כן ועל כיוצא בו נאמר על כל האומה (שמות יט) "..ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.." כי כולם כעדי ילבשו בגדי כהונה..." (עקידת יצחק, תצוה, שער חמשים ואחד )

כיצד ניתן ליישב סתירה זו, ראשית בעל העקידה טוען שכל בני ישראל נקראים "ממלכת כהנים" לכן על פניו נראה שמותר להם להשתמש בבגדי כהונה, אם כך מה מיוחד בבגדי הכהן? אלא נראה כי את התשובה לכך אנו מוצאים בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין, הטוען שבגדי השבת שווים במעלתם לבגדי הכהן הגדול, ומכאן אין כוונת בעל העקידה לבגדי כהן ממש.

"..וכן בשבת ויום טוב שכל ישראל פנוים רק לתורה ועבודה גם הגוף בקדושה בגדי שבת כבגדי כהונה לכבוד ותפארת וזה שאמרו דהוה קרי למאני דלביש בשבתא מכבדותא,.." (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח )

 

 

שבת שלום ומבורך

אלעזר בן שושן

 

 

 

 

 

 


[1] מעניינים כאן דברים ששמעתי מפי ר' אפרים לוי, המציין שמטרת התרומה שנאספה נאמרה רק לאחר הציווי על התרומה ולא לפני בקשת התרומה. דבר זה כדי לציין את חשיבותה של הנדיבות בכלל, ללא קשר למטרתה.

[2] בבלי ע"ז לד:א

[3] לדברי התוספות, משה עצמו היה בבחינת כהן גדול, אז איך יתכן שהוא לא השתמש בבגדי כהונה, תשובתו היא: "..וי"ל דשבעת ימי המלואים דוקא איבעיא שעדיין לא נתקדשו בגדי כהונה כדכתיב והזית על אהרן ועל בגדיו..." (תוספות מסכת עבודה זרה לד:א)

[4]  החיים והמות ביד הלשון.

[5]  הקטרות הייתה מוקטרת בתוך המקדש, כך שהיא הייתה נסתרת מעיני העם

[6] ראה דברי המכילתא הטוענת שאפילו לשם קדושה, שלא במקדש אסור לעשות כלים כדוגמת כלי המקדש:".. שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות? תלמוד לומר 'לא תעשו לכם'..." (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו  פרשה י ד"ה לא תעשון ) ומכאן קו"ח שאסור לעשות כדוגמתם לשם חולין.

 

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ח

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ח

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר