|
בס"ד
"יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק - על הקשר בין
אבות לבנים
פרשת תולדת – מרחשון תשע"ד
פרשת
תולדות. היא כמובן לא הפרשה הראשונה שמזכירה את תולדותיה של האישיות
שבה היא עוסקת, כבר קודם לכן נאמר: ואלה תולדות נח, או ואלה תולדות
ישמעאל, וכו'. אלא שכאן הטעים הכתוב קשר כפול בין אב לבנו- תחילה נאמר:"...וְאֵלֶּה
תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם..." ואח"כ משנה הכתוב את
היחוס ואומר:"..אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת
יִצְחָק.." (בראשית כה:יט). לומר לך שקיימים שני יחסי אבות
ובנים – יחס ביולוגי – הבן קשור ביולוגית להורים שהולידו אותו, אולם
מעבר לעובדה זאת, הוא לא לקח ממורשתם ולו דבר אחד. ומנגד יש את היחס
הבונה – משמעו שהבן המדובר, גם אם לא היה בן ביולוגי, הריהו כבן לכל
דבר אם הוא ממשיך את דרכו של האב המאמץ. ואמנם, ראינו בתרבות המקראית
דוגמאות לכך שאישה כורעת ללדת על ברכי אחרת כדי שהבן יחשב כבנה של
המגדלת, או שהשפחה יולדת עבור הגבירה - כך היה טרם לידתו של יצחק,
כששרה אומרת לאברהם: "...הִנֵּה
נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה
ממנה.."
(בראשית טז:ב)
תרגום
יונתן, בפירושו על כפל תואר היחוס בין אברהם ליצחק, מביא נקודת מבט
מדרשית שבאה לציין את הדמיון החיצוני בין קלסטר פניו של אברהם לקלסטר
פניו של יצחק, דמיון זה בא לסתום את פיהם של המלעיזים למיניהם על דבר
הולדת יצחק, בכך שלכאורה שרה לא נתעברה מאברהם.
"...וְאִלֵין תּוּלְדַת יִצְחָק בַּר אַבְרָהָם וּמִן בִּגְלַל דַהֲוָה
אִיקוּנִין דְיִצְחָק מְדַמְיַין לְאִיקוּנִין דְאַבְרָהָם הֲווֹן
בְּנֵי נְשָׁא אָמְרִין בְּקוּשְׁטָא אַבְרָהָם אוֹלִיד יַת יִצְחָק.."
(תרגום יונתן בראשית כה:יט)
תרגום:[ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ובגלל שהיה דיוקנו של יצחק דומה
לדיוקנו של אברהם היו בני אדם אומרים - באמת אברהם הוליד את יצחק]
אלא,
שאם נבין את הפסוק כפשוטו נחטא לאמת, שהרי אין כוונת התרגום רק לדמיון
החיצוני בינהם, התורה לא עוסקת ברכילויות מסוג זה! ולכן ראוי יותר לומר
שהוא בא להצביע גם על הדימיון בהתנהגותם ובעיקר באמונתם. ולראיה, גם על
ישמעאל נאמר: "...וְאֵלֶּה תּלְדת
יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם.." אלא שמסיים הכתוב פסוק זה
באומרו: "..אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר
הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם.." (בראשית כה:יב)
בעוד שאצל יצחק נאמר:"..אַבְרָהָם
הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.." לומר לך, שאצל ישמעאל הדרך של הגר
הייתה דומיננטית יותר, עד שהיא זו אשר בוחרת עבורו את אישתו
"...וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן
וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.." (בראשית
כא:כא) אך אצל יצחק דרכו של אברהם הייתה בעלת ההשפעה הגדולה, ולכן הוא
גם דואג לשלוח את עבדו למצא כלה ראויה לבנו יצחק.
"...וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ...כִּי אֶל אַרְצִי
וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.."
(בראשית כד:ב-ד). ומעניין, שבשני המקרים, הן אצל ישמעאל והן אצל יצחק,
הבנים לא מגלים התנגדות או מביעים את דעתם בנושא, לומר לך שהזדהות כל
אחד מהילדים - עם האם, במקרה של ישמעאל, או עם האב, במקרה של יצחק,
הייתה אבסולוטית! ויש מי ששם לב לעובדה נוספת, הפסוק שבו אנו עוסקים:
"... יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם
הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.." נפתח ונסגר ב"יצחק"
ובתווך מופיע השם "אברהם"
פעמיים. בדרך זו בחר המקרא לציין שכל פנימיותו ותוכנו של יצחק היו
מזוהים עם דרכו של אברהם אביו. ולמעשה כבר בפעם הראשונה שיצחק בא לידי
ביטוי במקרא, המילה הראשונה שיצאה מפיו הייתה – אבי
"..וַיּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו
וַיאמֶר אָבִי.." (בראשית כב:ז) וכך גם הביטוי האחרון
שמשמיע יצחק במקרא היה – אברהם.
"...וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ
לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלהִים לְאַבְרָהָם.."
(בראשית כח:ד) לומר לך שמתחילתו ועד סופו כל מחשבתו ודרכו היו נתונים
למלא אחרי הדרך שהתווה לו אביו. דבר זה מבליט מאוד את הפראדוכס בדרך
התנהגותו של יצחק כלפי בניו, שהרי המקרא מציין שיצחק אוהב את עשו בעוד
שרבקה אוהבת את יעקב "...וַיֶּאֱהַב
יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אהֶבֶת אֶת יַעֲקב.."
(בראשית כה:כח), מדוע? הרי מי שבסופו של דבר ממשיך דרכו של
יצחק היה דווקא יעקב. אלא שיצחק אע"פ שדמותו נראית מאוד פסיבית במקרא,
מסתכל נכוחה מול המציאות בימיו, עשיו הוא לא רק בנו הגדול, הוא גם חי
את המציאות, הוא מעורה היטב בחיי היום יום, אמנם הוא לא למדן כיעקב, אך
יש בסגולותיו להגן על המשפחה הקטנה מפני הזעזועים והאתגרים שמציב העולם
בפניה.
יצחק,
לא דוחה חלילה את יעקב, אלא שחווית הינתקות ישמעאל מבית אביו, בוודאי
נותנת לו לראות את החיים באור אחר, הוא לא מעוניין לדחות את עשו, מה גם
שדמותו המקראית בהחלט לא שלילית! לעומתו, רבקה שגדלה בבית שמקדש את חיי
השעה, ואת דרך הרמאות כתפיסת עולם, מבינה שלא זאת הדרך שבה נבחנה ע"י
עבד אברהם בשעה שהיא הייתה מיועדת ליצחק. היא מבקשת את הרוחניות ואת
התמימות, מול הרמאות שראתה בבית אביה, ואת זה היא חושבת שמצאה ביעקב.
למרות שבבוא העת כשתרצה שהברכות ילכו ליעקב היא תראה לו שגם מי שנראה
תמים צריך לדעת להשתמש בתחבולות ובמרמה. כדברי קהלת:
"...אַל
תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה
תִּשּׁוֹמֵם.."
(קהלת
ז:טז) יש פרשנים הרואים במאבקים בין יעקב לעשו, ואף בין יצחק לרבקה,
בנושא הברכות, מאבקים על היחסים בין העוה"ז להעוה"ב. למעשה יש תמימות
דעים בין יצחק לרבקה בדבר חשיבותו של העולם הרוחני, אך בעיני יצחק עשו
פועל בגבולות הסביר אף בעניינים הרוחניים, לכן הוא מקרב אותו. על
קונפליקט בית החומריות לרוחניות אומר בעל חובת הלבבות:
"...וישתדל להרחיק אהבת העוה"ז מלבו ולקיים בו אהבת העוה"ב תמיד. וכבר
אמר אחד מן החכמים: כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש, כן לא תתחבר
בלב המאמין אהבת העוה"ז ואהבת העוה"ב, ואמרו: העוה"ז והעוה"ב כשתי
צרות, כאשר תרצה האחת מהן, תקציף השנית..."
(ספר חובות הלבבות שער ח – פ"ג)
אבל
המקרא בחר להציג בפנינו גם את סיבת האהבה של יצחק את עשיו "
כִּי צַיִד בְּפִיו" בעוד שאהבת רבקה היא ללא תנאים, על כך
אומרת המשנה:"..כל אהבה שהיא תלויה בדבר
בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם.."
(משנה אבות פ"ה טז)
ככל
שמתקדמים בפרשת יעקב ועשיו, רואים את יתרונו של יעקב על עשו, גם
בתחומים שעשו היה צריך להיות חזק בהם – חכמת החיים, יעקב מתגלה כאחד
שיודע גם את מלאכת השדה, וגם את חכמת התרמית כדי לשרוד. מאדם חסר כל
בבית לבן, הוא יוצא בעושר רב של צאן ובקר, ולא פוחד להתעמת עם כוח
שנראה גדול ממנו, לומר לך שקיימים דברי קהלת:
"...הַחָכְמָה תָּעז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ
בָּעִיר..." (קהלת ז:יט)
שבת שלום בן שושן אלעזר
|
