בס"ד

מה עניין כלי הזהב במקדש?

פרשת תרומה - אדר תשע"ב

בסיומו של מעמד הר סיני אומר הקב"ה: "לא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלהֵי כֶסֶף וֵאלהֵי זָהָב לא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עלתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ.." (שמות כ:יט-כ). פסוקים אלה מצטרפים לציווי הכולל של הנאמר בעשרת הדברות: "..לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.לא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלא תָעָבְדֵם.."(שם,ג-ד) משתמע לכאורה שהקב"ה אוסר על עשיית צורות כלשהן אפילו למטרות פולחן. או כדעת הרשב"ם ".. אלהי כסף ואלהי זהב - אפילו לזכרון שמים לא תעשו, שיש טועים וסבורים שיש בהם ממש..." (הרשב"ם שמות כ:יט)  והנה כאן בפרשת תרומה, הקב"ה מצווה על עשייה של כלי כסף וכלי זהב, על בנייה של מזבח נחושת ולא מזבח אדמה או אבנים."..וְעָשִׂיתָ כַפּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ: וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפּרֶת.."(שמות כה:יז-יח) מה פשר הדבר, האם אנו עדים לשינוי מגמה? פרשני המקרא מתרצים קושי זה באופנים שונים, הרשב"ם, שאסר זאת לחלוטין אומר:"..ואע"פ שציוה הקב"ה לעשות כרובים על הארון, לישיבתו נעשו דוגמת כרובי כסא של מעלה ולא להשתחוות להם.."(הרשב"ם שם) נראה שהוא, כמו גם שאר הפרשנים שנביא להלן, מסתמך על המדרש הטוען שבקריעת ים סוף, ראו בני ישראל את ה' רוכב על המרכבה, בדיוק כפי שראה יחזקאל בן בוזי, וכפי שראה ישעיהו הנביא, לכן אין בני ישראל יכולים לטעות בשימושם של כלים אלה ולחשבם ככלי עבודה זרה. ולעומתו סובר רבינו בחיי שבמקדש או במשכן, יש עניין מיוחד לעשיית הכרובים משום שהם מעידים על קיומם של מלאכים, שהם עושי דברו של הקב"ה.

"..ע"ד הפשט הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים, שכשם שנצטוינו באמונת מציאות השי"ת והוא עקר הראשון מעקרי התורה...כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העקר השני, לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת.." (רבינו בחיי שמות כה:יח)

אולם דברי המכילתא המרגישים אף הם בקושי זה, סותרים לכאורה את גישתו של רבינו בחיי, שהרי כל תירוצו נשען על חוויה שחוו בני ישראל על הים, ומציאות זו צריכה לעבור באמונה מדור לדור, אם כן כיצד זה מסתדר עם הנאמר:

 "לא תעשון אתי. רבי ישמעאל אומר, לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים... "(מכילתא דרבי ישמעאל יתרו  פרשה י ד"ה לא תעשון )

נראה, שהאיסור הוא דווקא על עשיית צורות שמימיות כגון: השמש, הירח, או צורות של חיות המתוארות במעשה המרכבה, אפילו שלא למטרות העלולות לשמש לע"ז. וגם אם הם לא עשויים זהב או כסף, הם עדיין בבחינת "אלוקי כסף ואלוקי זהב", ועלולות להביא בסופו של דבר לידי פולחן של ע"ז. ויותר מכך, אפילו שכבר ניתן ההיתר והציווי לבנות דמויות אלה במקדש, יש איסור לשנות מהתבנית שהקב"ה מצווה את משה, חריגה כל שהיא מהמידות או מסוג החומרים שמהם נצטוו בני ישראל לבנות את המשכן, כמוה כבניית ע"ז. כפי שאומר: ר' אליעזר אשכנזי:

"..ועל – זה נאמר, ולא תעלה במעלות על מזבחי, כלומר לא תרחיב המזבח בהבנותו יותר מזה, ולא תשים כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות שהם מעלות בעיני בני אדם על מזבחי, וכמו שאמרתי, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כי אם תעשה מאותן המעלות במזבחי תגלה ערוותך עליו, כלומר שאתה נוטה לדרכי עובדי עבודת אלילים, ואין ערווה גדולה מזו.." (אליעזר בן אליה הרופא אשכנזי-מעשי ה' חלק ב, מעשי תורה יתרו,פ"ח)

 למעשה לא רק חריגה מהמידות, אלא אפילו הוספה של עוד כלי מכלי המשכן, אסורה בתכלית האיסור! גם אם היא נעשית מתוך כוונה טובה. והמכילתא מרחיבה איסור זה אפילו על עשייה של דגמי המשכן, אפילו במקומות מקודשים כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות:

"...לא תעשו לכם'. שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות? תלמוד לומר 'לא תעשו לכם'..." (מכילתא, שם)

מדרש זה שם את הדגש על המילה "לכם" כלומר לשימושכם, שהרי המשכן הוא משכן ה', ואילו בתי כנסיות אע"פ שהם מקדש מעט, הם משמשים בעיקר את האדם. ונראה להוסיף כי כוונת הפסוקים האוסרים על עשיית אלוקי כסף ואלוקי זהב, באו להצביע על איסור של עשייה כלשהי שלא ע"פ ציווי מפורש של הקב"ה. כלומר, כל עוד אין ציווי על עשייה של צורה או תמונה לצורך המשכן, או כל מבנה מקודש, הדבר אסור ולא נתון לשיקול דעתו של האדם. שהרי האידיאל היה שלא יעשו שום אמצעי בין הקב"ה לבין בני ישראל כדברי האברבנאל:

"..ששמעו מהשם יתברך עשרת הדברות מבלי שום אמצעי בינו לבינם, ולכן לא יעשו אתו, כלומר להיות אמצעיים בינו לבינם אלהי כסף ואלהי זהב, והם הטלמסאות [צלמים – פסלים] שהיו עושים הקדמונים להוריד רוחניות הכוכבים להצלחת הדברים המדומים..."(פירוש האברבנאל, שמות כ)

אם נתבונן מדברי האברבנאל, נראה שהאיסור הזה נובע מכך שהוא – "מעשה גויים" הם –הגויים, משתמשים במוחשי – העץ והאבן או כל פסל אחר, כדי לנסות להוריד רוחניות, אבל בני ישראל שנמצאים תחת השגחתו הישירה של הקב"ה לא זקוקים לכך, שהרי "מלא כל הארץ כבודו". ומוסיף על כך רבינו בחיי בדרך מקורית, לשיטתו עבודת ה' באה לידי ביטוי בדחיית כל מחשבה זרה בשעת התפילה, על האדם להיות נתון כל כולו למטרה שלשמה הוא בא לביה"כ. לכן עניינם של פסוקים אלה הוא לא רק באיסור הפיזי על עשיית צורות כלשהן, אלא אפילו על הסחת מחשבת האדם מעבודת ה' כאשר הוא עוסק בה, מענייני הקודש לענייני החולין.

"..לא תעשון אתי, על דרך הפשט, לא תעשון בשתוף אתי שום צורה מכסף וזהב לשם אלוהות. וחזר לא תעשו לכם כלל אפילו שלא לשם אלוהות. ויש לפרש לא תעשון אתי, כשאתם עומדים בתפילה אתי, לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם שאם תעשו כן, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלהי כסף ואלהי זהב.."[1] ( רבנו בחיי, שמות כ:כ)

ומסכמת הגמרא נושא זה במשפט קצר:

"..רבי יוסה [יוסי] בן חנינה הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל.." (תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק א דף מה טור ד /ה"א)

שבת שלום ומבורך                             בן שושן אלעזר