|
בס"ד
" ויקחו לי תרומה"
פרשת תרומה – אדר תשע"ג
לאחר
שהתורה מסדירה את החוקים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, היא מתפנה
למכנה המשותף - בית האלוהים. פרשת תרומה פותחת בצווי
"..ויקחו לי תרומה..".(שמות
כה:ב)
מטרת
התרומה - בניית משכן להקב"ה. אבל, כדי להראות את שיוכו לכלל העם אומרת
התורה. " מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו
את תרומתי.." (שמות שם).
כולם צריכים להיות שותפים בבניית המשכן, לכולם חלק בבית זה. אולם לדברי
המדרש היו גם כאלה שבחרו להוציא את עצמם מהכלל, ואף לעגו למיזם שמציב
משה בפני בני ישראל. לשיטת משה מבקש דבר בלתי אפשרי, לצמצם את שכינתו
של הקב"ה, כאילו היה לו גוף ודמות הגוף:
"...בשעה שאמר הקב"ה לעשות לו משכן מיד אמר משה לישראל ויקחו לי תרומה
היה משה עושה במשכן והיו ליצני ישראל אומרים אפשר שהשכינה שורה על ידי
בן עמרם..."
(שמות רבה (וילנא) פרשה נב)
אבל משה בשלו, הוא דבק במטרה מתוך אמונה שאצל הקב"ה לא קיים מושג של
בלתי אפשרי.
א"ר יוחנן ששה חדשים היה עוסק במשכן, ג' חדשים עשאוהו וג' חדשים
קפלוהו, אעפ"כ היו מליצין אחריו...כשהגיע אותו החדש אמר הקב"ה למשה
ביום החודש הראשון תקים את המשכן אותה שעה אמרה רוח הקודש תאלמנה שפתי
שקר אותם שמליצים אחר משה לא עשה, אלא כיון שאמר האלהים למשה שיקים את
המשכן התחילו טוענין אותו ובאין כל אחד וא' ממלאכתו שנא' ויביאו את
המשכן אל משה..."
(שמות רבה (וילנא) פרשה נב)
בסופו
של דבר גם אותם שהיו סקפטים באו לידי מסקנה שיש ממש בדברי משה, שהרי
השכינה מייצגת את נוכחות האל, ולא חלילה את הגשמתו! אבל המדרש ממשיך
ואומר שאין כאן מטרה להשרית שכינתו של הקב"ה ללא תכלית, אלא מעבר לצורך
של ההיאחזות במוחשי, יש כאן אמירה כנגד אומות העולם, שיכולךים לטעון
שהקב"ה עזב את עמו בעקבות חטא העגל, באה שכינתו במשכן ומעידה יותר מכל
כי הוא עדיין נמצא בקרבם!
"...שאין סליחה אלא לישראל, שנתרצה הקב"ה לישראל, שנאמר ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'), שכיון שעשו ישראל את העגל, היו סבורים
אומות העולם שאין הקב"ה מתרצה עוד לישראל כיון שעשו המשכן והשרה שכינתו
ביניהם ונהיה להם לעדות שנתרצה להם הקב"ה.."
(מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לח)
ייחודה
של תרומה זו היא, שתהיה מתוך רצון אמיתי ולא מתוך כפיה כלשהי, למרות
שיש מקרים שבהן כופין על התרומה, כגון: שכופין על גביית כסף לצורך
בניית בית – הכנסת.
"..כל עיר שיש בה ישראל וכו'.... וכמו שכופין בני העיר זה את זה לבנות
להם בית הכנסת ולקנות להם ס"ת ושאר דברים כן כופין זה את זה על הצדקה
ולהעמיד להם גבאי צדקה.."
(רדב"ז הלכות מתנות עניים פ"ט ה"א )
אם כי
בימינו הלכה זו לא מיושמת כלשונה. נשאלת השאלה, מה צורך יש לקב"ה
במשכן, הרי נאמר כי ".. מלא כל הארץ
כבודו.."(ישעיה ו:ג)
כיצד אם
כן יצמצם ה' את כבודו למקום צר? ולדברי המדרש דווקא משה מביע את
תמיהתו לפשר דרישה זו:
"..וכן בשעה שאמר לו הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר משה מי יוכל
לעשות לו מקדש שישרה בתוכו...ואומר (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ
אני מלא וגו' ... אמר הקב"ה איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן כשאני מבקש
כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי, ולא שמש אחד משלי אלא אני איני
מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב לכך משה אמר יושב
בסתר עליון, הקב"ה שהוא יושב בסתרו של עולם הוא רואה את הכל ואינו נראה
הוא נתאוה ללון בצילנו.."
(במדבר רבה (וילנא) פרשה יב)
אכן אין
לקב"ה צורך בבית או מקדש. זהו כמובן רק סממן חיצוני לנוכחות האל
ולהעדפתו של מקום משכנו בעתיד – ירושלים, על פני מקומות אחרים ביקום.
אולם בזמן המסע במדבר, סממן זה הוא בעיקר לצורך בני ישראל, אשר קשה להם
להתחבר למשהו לא מוחשי. לשיטתו של הרמב"ם הצורך במשכן נובע מהעובדה
שבני ישראל מושפעים במידה רבה מאוד מהתרבות המצרית, עקב הישבה הארוכה
במצרים, לכן יש צורך להעבירם לתרבות שונה בהדרגתיות. ביסוס הדת והחוקים
החדשים הם תהליך ארוך שלא יכול להתחולל ביום אחד, כפי שאומר הרמב"ם.
"...וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההוא ית' באו דברים רבים בתורתנו,
והוא שא"א[אי אפשר] לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום, ולזה א"א לפי טבע האדם
שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום.. והיה המנהג המפורסם בעולם כלו שהיו אז
רגילין בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה, להקריב מיני ב"ח בהיכלות ההם
אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחות להם ולקטר לפניהם, והעובדים
הפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לשמש ולירח
ולכוכבים כמו שבארנו, לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו
שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב
לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל.."
(ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק לב )
לשיטתו
של הרמב"ם הצורך במקדש נובע גם מהצורך להשריש את הקרבת הקורבנות לעבודה
זרה, ולמעשה להמיר את טקס הקורבנות, מהקרבה לאילים ולפסילים, להקרבה
לשם שמים, לפי הרמב"ם אם הייתה דרישה לא להקריב כלל, הדבר לא היה יכול
להתקבל על בני ישראל שהיו רגילים לכך עוד ממצרים, אך בהמרה של מטרת
הקרבן ניתן לנצל מנהג קיים כדי לחנך באמצעותו את העם.
לדעת
רבי טרפון, יש במלאכת המשכן, ביטוי לערך העבודה שבאה להוציא את העצלות
מהאדם. ובאופן מטאפורי, השרית השכינה במשכן היא מעין שכר על עצם
ההתעסקות בבנית המשכן, ולא בגלל המשכן! כך אם אדם רוצה לראות ברכה
בעמלו או בממונו, אל לו ללכת בטל ולהיות מיושבי הקרנות.
"...רבי טרפון אומר אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה
שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'): רבי יהודה בן בתירא
אומר [אדם] שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה
ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שם כ' ח') ומה
תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות
ילך ויתעסק בהן..."
(מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יא)
שבת שלום ומבורך בן שושן אלעזר
|
