בס"ד

ולא שמעו אל משה

פרשת ראה – טבת תשע"ב

גם בפרשת וארא, משה מנסה להוכיח לקב"ה כי הוא לא ראוי ולא בנוי למשימה הקשה שאליה נשלח - להוציא את בני ישראל ממצרים. משימה שבמונחים של ימינו היינו אומרים – דמיונית! איך עם של עבדים ללא הנהגה, ללא יכולת ארגונית והעיקר ללא כל גילוי של תקווה לשינוי במעמדם אצל המצרים, יקום ויעשה מעשה? פרשת שמות מסתיימת בטענה של משה כלפי ה': "...למה הרעת לעם הזה, למה זה שלחתני? ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך..."(שמות ה:כב-כג). וחמור מכך, גם התקווה הקלושה שעוד הייתה לבני ישראל נמוגה עקב תגובתו של פרעה לבקשת משה ואהרון:"..וַיּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ.." (שמות ה:כא). לדברי החזקוני, טענות משה היו הגיוניות, שהרי הוא ציפה לתזוזה כלשהי אצל פרעה, ובעיקר לתמיכה מצד בני ישראל:

"..למה הרעות...וכי לא היה משה יודע שלא ישלחם פרעה בכך עד שיעשה כל האותות הרי כבר נאמר לו, ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו'. אלא סבור היה משה לכל הפחות יתחיל פרעה להקל העול בדברים הראשונים.."(חזקוני שמות ה:כב)

למשה היה ברור שמרגע שהוא בא לפני פרעה, העבדות לא תיפסק מידי, אבל לכל הפחות כובד עולה ילך ויקטן מעל בני ישראל. והנה לא רק שעול זה לא קטן, אלא פרעה אף מקשיח את ליבו וגזרותיו. אבל, תשובת ה' אל משה מלמדת אותנו פרק מאלף בסבלנות!"...עתה תראה אשר אעשה לפרעה..."(שמות ו:א). אומר לו הקב"ה, לכל שינוי יש תהליך הכרחי, אין קפיצות דרך, אפילו כאשר מדובר בהצלת עם ישראל מיד נוגש ומענה[1]. ובדברי רש"י אנו מגלים אפילו ביקורת של הקב"ה על התנהלותו של משה:

"...עתה תראה וגו' - הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו: כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו: העלהו לעולה, ולא הרהר אחרי, לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ..."(רש"י, שמות ו:א).

 לשיטתו של רש"י, כבר כאן נגזר על משה שלא יכנס לארץ כנען – ארץ ישראל! מדוע? משום שהרהר אחר מידותיו של הקב"ה, בניגוד לציות המוחלט של אבות האומה, כגון אברהם אבינו בעניין העקידה. ובכל זאת, משה הולך שוב אל בני ישראל כדי להביא להם את בשורת הגאולה, אך הם כבר סבלו בעקבות ההתלהבות מהמפגש הראשון עם משה ואהרון, לכן טבעי הדבר שתגובתם תהיה, חוסר אמון מוחלט ברעיון שמציגים לפניהם משה ואהרון:"...וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.."  (שמות ו:ט) חוסר אמון שבא לידי ביטוי גם בחוסר סובלנות:

"..ולא שמעו אל משה - עתה אעפ"י שהאמינו מתחילה כדכת' ויאמן העם. שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה והנה עתה הכבידו עליהם יותר.." (רשב"ם שמות ו:ט)

חוסר האמון בבשורת הגאולה היה כל כך חזק, עד כדי כך שרש"י אומר שבבוא העת, כדי לממש את בשורת הגאולה, המצרים יצטרכו לגרש את בני ישראל ממצרים בעל כורחם של ישראל.

"...וביד חזקה יגרשם מארצו - על כרחם של ישראל יגרשם...וכן הוא אומר: ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם..." (רש"י, שמות ו:א).

לאור המצב שנוצר בא משה לקב"ה בטענה הגיונית מאוד:"...וַיְדַבֵּר משֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.." (שמות ו:יב).

טענתו של משה - כיצד אפשר לשכנע את פרעה, אם בני ישראל עצמם לא משוכנעים, נראית הגיונית וצודקת. שהרי ללא הכנה מנטאלית של העם לגאולה, שליחותו של משה, לכאורה  נועדה לכישלון. הראב"ע מציין שבטענתו של משה יש גם קו"ח:

"...וידבר. הן בני ישראל שהם עמך, לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה שהוא מלך, ואינו מעמך?..." (אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך)  ו:יב)

כלומר, אם הוא בא בשם העם אך העם לא נותנים לו גיבוי, מה טעם יש בשליחות זו לפני פרעה? ובהזדמנות זו משה בא בטענה נוספת,"..הן אני ערל שפתים.." כנראה שהיא מבוססת על טענתו הקודמת – כבד פה וכבד לשון. כך משתמע מדברי תרגום יונתן:"..ויאמר משה לפני ה' הן אני קשה דיבור והאיך יקבל מִמני פרעה.."(כתר יונתן שמות ו:ל). גם על כך יש לקב"ה תשובה למשה. אתה, אומר לו הקב"ה תהיה במעלה כל כך גדולה בפני פרעה עד שתחשב בעיניו כמלאך, כפי שמפרש הראב"ע:

"..השיבו השם: ראה נתתיך אלהים לפרעה. ויאמר, טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך, וזהו אלהים, והוא מדבר אל הנביא, והנביא מדבר אל אנשי דורו.." (אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) ז:א )

כלומר, משה – במעלת המלאך, מעביר לאהרן – במעלת הנביא את דברי האל, אל פרעה. ועוד, הקב"ה מעביר למשה מסר שבא לסתור את טענת משה, המבוסס על דברי משה. כיצד? הבה נתבונן – טענת משה – " הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" אבל דברי הכתוב מעידים שיש לכך סיבה-"מִקּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" אם כך פרעה שמרווח על כיסאו לא סובל מתסמינים אלה, לכן חזקב  עליו שיקשיב גם יקשיב. לכן אין כאן אפילו ק"וח כפי שטוען בעל "משך החוכמה"

"...שמשה טען קודם, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה? וזה אחד מעשרה קל וחומר בתורה, אולם יש לו פירכא [ניתן להפריך אותו – את הקל וחומר],[ע"י כך] שבני ישראל המה בעלי בחירה....אבל פרעה מלך מצרים ולב מלכים ושרים ביד ה'..."(המשך חכמה, פירוש לפרשת וארא)

טענתו של "המשך חכמה" היא שלבני ישראל יש זכות בחירה, לכן הם יכולים לבחור לא להקשיב אל משה, אולם פרעה-מלך, וממלכים יש אפשרות של שלילת זכות הבחירה ע"י האל, בעיקר כדי להראות את אפסותם של המלכים והיותם ככל בני אנוש. מה גם שלמהלכי השליט יש השפעה גדולה ושונה ממהלכו של האדם הפשוט, לכן אפשר לומר שהקב"ה משתמש בהם ככלי אנושי להוציא את דברו לפועל, בדרך הנראית כדרך טבעית מבלי להזדקק למעשי על טבעי.

שבת שלום ומבורך                                           אלעזר בן שושן