בס"ד

שכם אחד על אחיך

פרשת ויחי –טבת תשע"ב

בפרשת ויחי, החותמת את ספר בראשית, יעקב מקבץ את בניו כדי לברכם:"וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶל בָּנָיו וַיּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.."(בראשית מט:א). אך חז"ל טוענים שבין היתר הוא רצה גם לנבא להם את הבאות, כדברי הראב"ע לפסוק זה:

"..את אשר יקרא אתכם דבר הנביא לעתיד...ועל דרך הנבואה אמר וזאת אשר דבר להם אביהם ואחר כן ברך אותם..." (אבן עזרא בראשית מט:א)

חז"ל אומרים שברגע שהתחיל לגלות להם את הקץ נתעלמה ממנו הנבואה. אבל ראוי לשים לב שקודם למפגש האחים עם יעקב, מתקיים מפגש נפרד בין יוסף ליעקב, כשיוסף בא לבקר את אביו החולה. וכאן לכל הפחות, היינו מצפים שהוא ישאל את יוסף לפשר היעדרותו רבת השנים מהבית, ואולי יעלה תמיהה כיצד זה בנו העברי זכה לגדולה דווקא במצרים? אבל מחשבותיו נתונות לדבר אחר – למות רחל אשתו האהובה. הוא מנצל את הרגע הזה כדי להביע מעין התנצלות על כך שרחל- אם יוסף, לא זכתה להיקבר במערת המכפלה:"..וַאֲנִי בְּבאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת.."(בראשית מח:ז). חשוב לו להבהיר שהדרך למערת המכפלה הייתה לוקחת לו זמן רב, למרות שהמרחק לא כל כך גדול, בוודאי לא כמו הדרך ממצרים לכנען! אך לאור העובדה שהיו לו ילדים קטנים –שהרי מות רחל היה בלידת בנימין, לא הייתה לו ברירה אלא לקברה בדרך.

"..המאמר הזה הוא להתנצל אל יוסף מה שלא קבר אמו במערה כמו שקבר לאה, והוא צוה לו שישאהו ויקברהו במערה, אמר לו שלא פשע בזה, כי מתה בדרך והוא היה הולך לאט לרגל המלאכה.."(רד"ק בראשית מח:ז)

 מדוע יעקב מזכיר זאת דווקא עכשיו? נראה כי הוא מכין את יוסף ליום שלאחר מותו, יעקב לא רוצה להיקבר במצרים. חשוב לו להבהיר שהבקשה אולי לא עולה בקנה אחד עם התנהגותו הוא, בשעה שקבר את רחל דווקא בבית לחם במקום במערת המכפלה, אך כאן הסיטואציה שונה, הן מבחינת המקום – ארץ ניכר, והן מבחינת שימור הגופה – חניטה, כדברי שהרד"ק:

גם לא היה בידו לחנוט אותה כי לא היו רופאים עמו, ובדרך מתה, וקברה בדרך והציב מצבה על קבורתה.." (רד"ק בראשית שם)

ולדברי האוה"ח הקדוש יש כאן התנצלות אף על כך שהוא – יעקב, גרם בעקיפין אף למותה של רחל[1]:"..אפשר שנתכוון יעקב לרצות את יוסף על אשר סיבב מיתת אמו קודם זמנה. ואמר כי טעם אשר החשיב ב' בניו כראובן ושמעון לצד כי מתה עליו רחל וקרב מיתתה..." (אור החיים בראשית מח:ז)

האם זו הסיבה שבגללה יעקב משביע את יוסף?[2], אם התשובה חיובית, הרי הוא היה צריך להתנצל גם בפני בנימין! ודבר זה לא מצאנו במקרא. ועוד, לדברי האוה"ח הקדוש, יעקב אף מפצה במידת מה את יוסף בכך שהוא מכיר במנשה ואפרים, כבנים שלו. אך הוא לא עושה זאת לבנימין, אם כך מה עניין השבועה? ראשית, חייב לציין ששבועה זו נאמרה לפני דברי ההתנצלות של יעקב, לכן נראה כי אין קשר ישיר ביניהם, ולדברי הרמב"ן נראה ששני טעמים לדבר:

"..לא היה יעקב חושד בבנו הצדיק האהוב...אבל עשה כן לחזק הענין בעיני פרעה, אולי לא יתן לו רשות להפרד ממנו ויאמר לו שלח את אחיך ואת עבדיך ויעלוהו שם, או שיחפוץ פרעה שיקבר הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות, ולכן השביעו, כי לא יהיה נכון להעבירו על שבועתו.." (רמב"ן בראשית מז:לא)

 שתי הסיבות קשורות למעמדו של יוסף במצרים: האחת - כדי שבבוא היום, יוסף יוכל לטעון בפני פרעה שאין הוא עושה זאת על דעתו האישית, אלא הוא בסכ"ה ממלא את צוואתו של אביו. השנית – לאלץ את פרעה למלא את צוואת אביו, הן בכך שיעקב יקבר בכנען, והן בכך שיוסף יהיה נוכח בלוית אביו.

מה לעניין שכם ולצוואת יעקב?

בהמשך למאמצי יעקב לרצות את יוסף, הוא אומר לו את הדברים הבאים: "..וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.."(בראשית מח:כב). פרשנים רבים התקשו בפסוק זה. שהרי לא מצאנו את יעקב מחזיק חרב ולוחם. ההיפך, הוא לא שוכח לשמעון ולוי את הריגת אנשי שכם, וממש לפני מותו הוא מזכיר להם זאת וגוער בהם קשות: "..שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים..בְּסדָם אַל תָּבא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל."(בראשית מט:ה-ז) אם כך מה בא "בחרבי ובקשתי" ללמדנו? האברבנאל מציע להבין את הפסוק, לא במובן של מלחמה, אלא במשמעות של סחר חליפין, כיצד? הבה נתבונן בדבריו:

"...לפי שיעקב היה איש תם וישר ולא לקח רומח וחנית בידו וכאשר בא אל שכם קנה את חלקת השדה בנכסיו במאה קשיטה...וחרבו וקשתו היה הצאן והבקר אשר עמל בו וגדלם ובאותו חרב וקשת שהיה לו שהם המאה קשיטה קנה אותה חלקה.." (אברבנאל בראשית מח)

כזכור, יעקב קונה חלקת שדה באיזור שכם, עלותה הייתה "מאה קשיטה", לפי האברבנאל, כאשר התורה אומרת "מאה קשיטה" היא נוקבת בשווי החלקה, אך לא באופן התשלום. וכאן כשיעקב אומר שאת החלקה הוא לקח "בחרבי ובקשתי" הוא בא לציין כיצד הוא שילם עבור השדה. לשיטת האברבנאל, הכלים שנתן יעקב תמורת השדה, שווים היה מאה קשיטא. אם כי הרמב"ן סובר שיש אירועים שהתורה מסיבותיה בוחרת לא לציין, והם מופיעים במדרשים או בספרים אחרים, כגון:

"..ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר) בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא...כאשר קצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים, ולא הזכיר מלחמת עשו עם החורי כלל,.." (רמב"ן בראשית לד:יג)

ולי נראה לומר, כי יעקב אבינו מלמד אותנו מוסר השכל, לגבי אחריות של הורה, נכון, שמעון ולוי הם אשר הרגו באנשי שכם, אולם יעקב אומר, שמבחינתו מעשה זה הוא באחריותו הישירה, אם אין להם יראת האב הרי הדבר קשור אך ורק בו!

שבת שלום ומבורך                                                         בן שושן אלעזר