בס"ד

אביך ציוו – שקר או אמת בדברי האחים אל יוסף?

ויחי – תשע"ד

ספר בראשית מסתיים כאשר הוא משאיר בפני הקורא לא מעט שאלות פתוחות, אחת השאלות המעניינות ביותר שיש בספר בראשית היא כמובן, האם יעקב ידע על חלקם של האחים במכירת יוסף[1]? יש מדרשים הטענים שמרגע שיעקב מגיע למצרים, יוסף ממעט לפגוש אותו.

"...תני ר' שמעון בן גמליאל אומר גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדוים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים, הה"ד ויצוו אל יוסף לאמר וגו' והיכן צוה לא מצינו שצוה.." (בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה ק)

גם אם נקבל את דעתם של דרשנים הטוענים שיוסף מיעט לבקר את אביו בארץ גושן, כדי להימנע משאלות יעקב בנושא זה. הרי לא יתכן שיעקב לא מתעניין אצל יוסף לסיבת היעלמותו במשך עשרים ושתים שנים מבית אביו, גם אם המפגש ביניהם היה לעיתים רחוקות, תמיהה זו מיושבת ע"י המדרש:

"...והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע, אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך..אמר יוסף אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן...ואני בא לומר שיקללם? יקללם ונמצאתי מחריב את כל העולם שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים! לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה..." (פסיקתא רבתי פיסקא ג )

רבי שמואל יפה אשכנזי (1525 - 1595) שהיה אחד מחכמי טורקיה במאה ה-16, מקשה בפירוש למדרש רבה[2] על הקביעה שיוסף לא מבקר את אביו, אפילו שמפשט הכתוב אין התייחסות לכך. וכך הוא אומר:

"...."לא מצינו שציוה" – והלא מצינו כמה מילי דלא כתיבי בדוכתייהו וילפינן להו [שלא נאמרו במקומם ולמדנ אותם] מסיפורים אחרים כמו (דברים א' כ"ב) "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו", שלא נזכר כך במקומו וכאלה רבים. ומנא לו דלא ציוה באמת?..." (יפה תואר בראשית רבא) מדרשים אלה נשענים על ההנחה שמכירת יוסף יצאה לפועל ע"י אחיו.

ומעניינת לא פחות היא השאלה – האם האחים הם אלה שמכרו את יוסף? כזכור, המפגש האחרון שהיה בין האחים בארץ כנען היה בזמן שהם השליכו אותו אל הבור. לאחר מעשה זה הם יושבים לאכול, ומפשט הכתוב הם כנראה ישבו במרחק מסוים מהבור,  ותוך כדי הארוחה הם רואים אורחת ישמעאלים, שבעקבותיה באה הצעת יהודה: לכו ונמכרנו לישמעאלים"  מפשט הכתוב – יש כוונה לאחים למכור את יוסף, אך לא בטוח שהם אכן עשו זאת. משני טעמים:

א.      הכתוב מציין שאנשים מדינים הם אלה שמוצאים את יוסף מהבור ומוכרים אותו לישמעאלים

ב.      בשלב מסויים ראובן חוזר לבור ולא מוצא שם את יוסף, הוא חוזר לאחיו ואמר: "...."

אם האחים הם אלה שמכרו את יוסף, מה הייתה הבעיה שלהם לומר זאת לראובן, הרי הוא זה שהציע להשאיר את יוסף בבור - וגם אם נקבל את דברי המדרש שהוא לא היה עם האחים בשלב המכירה. הם כמובן לא עונים על שאלת, מדוע האחים מעלימים את דבר המכירה מראובן? לכן מדרש זה נראה דחוק ביותר, שהרי אם שמעון היה אצל אביו,  הוא היה נשאל ע"י יעקב לפשר התעכבותו של יוסף, ויותר מכך, הכתוב מעיד על ראובן שהוא מתכוון להציל את יוסף כדי להחזירו לאביו, לכן לא יתכן שהוא ישאיר אותו בבור ללא השגחה ובמשך זמן רב, כשהוא יודע על זממם של האחים להרוג את יוסף! דבר שיקטין את סיכויי ההישרדות של יוסף. מכאן חזקה עלינו לומר שלא האחים הם אלה שהעלו את יוסף מהבור ומכרו אותו לישמעאלים. אם כי מנקודת מבטו של יוסף, שנמצא בבור ולא עד למה שמתרחש מחוצה לו – האחים הם אלה שמכרו אותו, גם אם הם לא היו נוכחים במעמד המכירה. הם אלה ששלחו את המדיינים להוציאו מהבור ולמכרו לישמעאלים. ועוד, כל התייחסות האחים ובעיקר ראובן, היא כשל מי שבטוחים שיוסף נעלם באורח מסתורי מהבור, אולי רק חיה רעה הייתה יכולה להוציאו משם ולגרור אותו למאורתה. כך גם אפשר לפרש את דברי ראובן "..וגם דמו הנה נדרש."  קשה לראות בדבריו הוכחה לכך שהאחים מכרו אותו.

 בל נתעלם גם מדברי יוסף " כי לא אתם מכרתם אותי.." אין הם רק דברי נחמה לאחיו, שאם כן היה  צריך לומר " לא לחינם.." כנראה שגם הוא מגיע למסקנה שלא האחים הם אלה שמכרו אותו. ואפילו הכי, אין במעשיהם כדי לגרוע מהאחריות שלהם למעשה, כאילו הם הוציאו אותו לפועל. עתה נתבונן בדברי האחים לאחר שהם קוברים את יעקב אביהם:

"...וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמר: כּה תאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו..." (בראשית נ:טו-יז)

מתחילת דברי ההתנצלות "..אביך ציווה...כי רעה גמלנוך.." אין ולו פעם אחת איזכור לדבר המכירה, גם כאן דבריהם מעורפלים  ולא מצביעים על חטא ספציפי, אלא על התנהגות כללית שלילית כלפי יוסף, עוד מימי ילדותם בבית יעקב.

מדברי החזקוני[3]: ניתן להבין מה גרם לחשש זה של אחי יוסף – ביקורו לכאורה של יוסף בבור שהושלך אליו לפני מכירתו לישמעאלים שהורידוהו למצרים.

"...ויאמרו לו ישטמנו יוסף כששב מקבורת אביו עבר על בור שהשליכוהו אחיו וברך עליו שעשה לי נסים במקום הזה והם שמעו על כן יראו פן תתחדש עליו כל הרעה שעשו לו.." (חזקוני בראשית נ:טו)

האחים חוששים שעתה, לאחר מות יעקב, יוסף יתנכל אליהם וינקום בהם על כל הרעה שעשו עמו. לכן הם אומרים משפט שמעורר שאלה "אביך ציווה". כאמור, לא מצאנו בכל המקרא דבר זה, שיעקב ידע את אשר עשו האחים ליוסף. יותר מכך, אם יעקב היה מצווה על כך לפני מותו, גם יוסף היה צריך לדעת זאת, שהרי הוא היה נוכח איתם ברגע מות יעקב, ודבר זה לא נאמר! ומה גם שהיה ראוי דווקא שיעקב יצווה את יוסף ישירות, כי הוא בעל עניין הסליחה ולא הם! אבל גם עתה, כפי שהוא לא היה יכול לעמוד בפני נאומו המבריק של יהודה, תגובתו של יוסף היא בכי! גם עתה הוא בהלם מדברי האחים, הן בכך שהם חושדים בכוונותיו לגביהם, והן מעצם העובדה שהם מעמידים את עצמם לעבדים. וגם כאן בדיוק כפי שנהג בהם בעבר, הוא מסרב להפוך אותם לעבדים, ובמקום זה הוא מקרב אותם אליו. ובכלל, אחרי שיהודה נבחר להיות המנהיג, אזי גם יוסף מחויב בכבודו, שהרי בחירה זו נעשתה ע"י יעקב.

שבת שלום ומבורך                                בן שושן אלעזר