בס"ד

השופט כל הארץ לא יעשה משפט

וירא – חשון תשע"ב

הצדק בעיני המתבונן הוא לכאורה ברור – הצדיק צריך לזכות לחיי רווחה ולהגנת האל, הרשע צריך לבוא על עונשו מידי האל! אולם בפרשה זו, אנו נחשפים לראשון הסנגורים בעולם – אברהם. הוא לא יראה לעמוד מול בורא עולם ולטעון כלפיו: "..הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע.." (בראשית  יח:כג). הוא לא רק יוצא חוצץ נגד ענישה קולקטיבית של אנשי סדום, אלא מבקש מהקב"ה משפט צדק:"...חָלִלָה לָּךְ הֲשׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.."(בראשית יח:כה).  לכאורה, אברהם טוען ומבקש רק עבור הצדיקים, ובכך הוא מעורר שאלה קשה: מניין לו שהצדיקים אמורים להינזק, הרי הקב"ה אומר לו שהו יורד לראות "הכצעקתה"? כלומר לעשות דין. או כשאלת האברבנאל:

"...והוא שמאין ידע אברהם שהיה רצון השם להמית צדיק עם רשע והנה הוא ית' אמר לו ארדה נא ואראה וידוע שלא היה זה כי אם להצדיק צדיק ולהרשיע את הרשע ולמה אם כן אמר אברהם חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט.." (אברבנאל בראשית יח)

אולם המעיין בטענת אברהם יבחין שבקשותיו הם בעיקר עבור תושבי העיר, ולא רק עבור הצדיקים שבה, לו ברור שאין לספות צדיק עם רשע, לו גם ברור שהצדיקים אמורים להינצל מזעם האל[1]. לכן, ניתן לטעון כי כל המשא-ומתן שלו מול האל הוא עבור הרשעים דווקא:"..אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: (בראשית יח:כד-כה). אברהם מקפיד להראות שגורל אחד יקרה את כולם, "כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע" בקשתו היא על כל התושבים, בין צדיק בין רשע. הקב"ה מוכן לסלוח אבל לא בכל מחיר. הוא מביא את אברהם לתובנה שלמרות תחנוניו עבור תושבי סדום ועמורה, הוא לא יכול לסלוח, חטאי הערים כל כך כבדים שאין בהם אפילו מנין צדיקים.

"...וַיּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיּאמֶר לא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקמו.." (בראשית פרק יח:לב-לג).ובכל זאת, מדוע מקפיד אברהם לקשור את גורל הצדיקים בגורל הרשעים? בספר יחזקאל מסופר על שישה אנשים [מלאכים] שבאו להינבא על חורבן ירושלים, וביד אחד מהם הייתה קסת שבאמצעותה היה צריך לסמן תיו על מצח האנשים שלא חטאו, כדי שינצלו מהפורענות, אבל הגמרא במסכת שבת אומרת:

"..מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב :ויאמר ה' אליו עבר בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה.." (שבת דף נה:א)

סופו של דבר שגם אלה שלא חטאו, ניזוקו משום שמידת הדין – הקטגוריא, באה בטענה של שותפות גורל, שהרי גם לצדיקים שבעיר יש חלק בכך שהעם ממשיך לחטוא, כיצד? על כך ממשיכה הגמרא ואומרת:

".. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו!...." (שבת שם)

תשובת מידת הדין לפני הקב"ה היא, שחטאם של צדיקי העיר הוא בכך שהם היו אמורים להוכיח את תושבי עירם, בדבר דרכם הרעה והחטאים אשר בידם, משלא עשו כן, אזי הם כמגלים את דעתם שנוח להם לחיות לצידם של החטאים ובזאת הם נעשים שותפים לחטאי העם. מדבר זה חושש גם אברהם, הוא משוכנע שיש צדיקים בסדום ועמורה, אבל מכוון שחטאי העיר היו קשים כל כך, הצדיקים שבקרבה חששו להוכיח את שכניהם ובכך הם עשו חטא בנפשם. גם כנגד הטענה שכביכול לא היה סיכוי שיהיה מי שיקבל עליו את התוכחה ויחזור מדרכו הרעה, יש למידת הדין תשובה:

 אמר לה[הקב"ה למידת הדין]: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי? והיינו דכתיב: זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי .... תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי - אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו. .." (שבת שם)

מה מניע את אברהם?

הוויכוח של אברהם עם הקב"ה, מקנה לו מעמד של הסנגור הראשון בתולדות האנושות. מדוע דווקא אברהם בוחר בתפקיד זה[2]? נראה כי התשובה לכך ברורה, אברהם הוא הראשון שמגלה את האל, לכן חשוב לו להראות שני דברים בסיסיים בהנהגת האל את עולמו. מחד – שהקב"ה הוא בעל מידת הרחמים, ומאידך – יש לפניו משפט צדק, אחרת מה טעם יש להאמין באלהים אם הוא לא בעל הצדק, כדברי הרמב"ן:

"..ולכן אמר כי הגון וטוב הוא שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים, אבל לא יתכן גם במדת הדין להמית צדיק עם רשע, שאם כן יהיה כצדיק כרשע, ויאמרו שוא עבוד אלהים.." (רמב"ן בראשית יח:כג)

אברהם, עומד למבחן יום– יומי לפני הציבור, הוא נבחן על הדרך החדשה שהוא מנסה לשווק לעולם הרחב - האמונה באל אחד. לכן חשוב לו שהאל "לא יאכזב" אותו במבחן זה, הוא צריך את עזרתו בהפצת המונותיאיזם בעולם, רק צדק ומידת הרחמים יוכלו לתת בידו כלי להצליח במשימה זו. אולם אפילו לאברהם צריך להיות ברור, מידת הרחמים לא יכולה לבא במקום שנעשים בו פשעים נוראים, מידת הזו חייבת להיות מוגבלת. שהרי המדרש אומר:

 "..אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך. אמר ריש לקיש כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים.." (מדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה ז)

שבת שלום ומבורך                                        בן שושן אלעזר