בס"ד

" ויוסף היה יפה תואר ויפה מראה " – היופי בראי המקרא

וישב – כסליו תש"ע

היופי במקרא נתפס בעיקר כגורם שלילי הבא להכין את הקורא לקראת אירוע שמתפתח בעקבות ההליכה בשבי היופי. הדברים אמורים בעיקר כאשר הוא בא לתאר יופי של אשה זרה שמושכת במראה החיצוני את הגבר, או כפי שאומר ירמיהו הנביא:" נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר:" (ירמיהו לא פסוק כא ) , אי אפשר לגבר שלא יפנה את מבטו לעברה של אשה יפה. ומוסיף על כך שלמה המלך ואומר "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל, ". (משלי ל"א, :ל - לא). מן הסתם דבריו מופנים בעיקר אל הצעירים כדי להזהירם ממלכודת האישה היפה. יופיה הוא כהבל - דבר זמני החולף במהרה, אך חינה קשה יותר - הוא שקר הגורם לשיבוש כושר ההבחנה של המתבונן. הדברים אמורים כאמור לגבי האישה שמנצלת את נתוניה החיצוניים על – מנת לפתות גברים ולמלאת את תאוותיה. אך לא תמיד האשה היפה מתנהגת בצורה פרובוקטיבי, פעמים רבות דווקא צניעותה ונועם הליכותיה הם המושכים את הגבר ומאתגרים אותו להשיג את המוסתר מעיניו.

בניגוד לאישה הזרה המפתה והנחשקת, האישה האידיאלית "אשת חיל" היא זו אשר סובלת מיופיה. ללא ירידת אברהם מצרימה ספק אם היינו מתוודעים ליופיה של שרה, המקרא הוצרך לתאר את יופיה משום שהוא היה הגורם העיקרי ללקיחת שרה לבית פרעה."..וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:.. וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד... וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה.." (בראשית פרק יב:יא-טו). באופן דומה גם יופיה של רבקה או לכל הפחות מראה החיצוני היה גם הוא כנראה מקור לצרות. שהרי גם עליה נאמר "והנערה טובת מראה מאוד... " (בראשית כ"ד: טז). ולבסוף גם היא עומדת בפני סכנה דומה מצד אנשי אבימלך מלך פלשתים.

מדרשי חז"ל לא מתעלמים או שוללים את יופיה של האשה. הם בהחלט חושבים שיופי האשה הוא דבר מבורך ורצוי.כפי שנאמר: "שלשה מרחיבין דעתו של אדם, ואלו הן: דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים"(ברכות נז: ע"ב). אך כנגד זה הם אמרו שגם יופי זה צריך להיות בצנעה ושמור לבעלה, כפי שמובא במדרש על קימחית שזכתה ששבעת בניה ישמשו בכהונה גדולה:

"אמרו ז' בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי.. וקרון עליה (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה", (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יא ובנים לא )

אך לא רק ביופי הנשי טמונה סכנה, גם היופי הגברי סופו להפיל את המתגאה בו. דוגמא לכך אנו מוצאים בפרשת וישב, יוסף מסתבך עם אשת פוטיפר החושקת בו. על-פי המדרש הסתבכות זו באה עליו בגלל התנהגותו וטיפוח יופיו. לכן בדומה לכך שיופיה של שרה מודגש כאשר היא עומדת בפני צרה המתרגשת לבוא, כך גם עתה מוזכר יופיו של יוסף ללמד שהוא מקור הצרות.

"..פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשת אשת פוטיפר, נטלה אתרוגין ונתנה לכל אחת וחת', ונתנה סכין לכל אחת, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהם, כיון שהיו מסתכלות ביפיו של יוסף, היו חותכות את ידיהן, אמרה להן: ומה אתן בשעת אחת כך, אני שבכל שעה ושעה על אחת כמה וכמה. וכל יום ויום היתה משדלתו ועמד ביצרו, שנ' ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. ..."(מדרש ילמדנו:ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קסא )

אולם בעל המדרש רוצה לומר שהיופי, הוא עוד כלי שבאמצעותו הקב"ה יכול לסבך או לנסות את האדם. לכן עיקר הסתבכותו של יוסף באה אחרי שהוא רואה ברכה והצלחה בעמלו בבית פוטיפר, דבר שמותיר לו זמן. אך במקום שיחשוב על אביו ואחיו, הוא בוחר לטפח את יופיו, דבר שמביא עליו כמובן את אשת פוטיפר. מהלך זה בא כדי להמחיש שכשם שהיופי גורם לשיבוש שיקול הדעת והמחשבה, כך גם הגאווה מביאה לידי שיבוש שיקול דעתו של האדם.

" כיון שראה יוסף עצמו בהרוחה, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. א"ל הקב"ה: אביך מתאבל עליך, ואתה אוכל ושותה ומסלסל בשערך, הרי אדונתך מזדוגת לך ומצירה לך. מיד: ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף"(שם)

מעניינים הם דברי רש"י לפסוק:" וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.."(בראשית פרק לז:ב) פרשנותו מצביעה על כך שהסתבכותו של יוסף בגלל יופיו מתחילה עוד בבית אביו, זאת כמובן מעבר להעדפה ולחיבה הגלויה שחיבבו יעקב על פני כל אחיו. "והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה: (רש"י, שם) ההתבוננות ביופי החיצוני מטעה גם אנשים כשמואל הנביא, שמתפעל מהדרו של שאול ומראהו המרשים. כפי שמעיד עליו ספר שמואל: "..שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (שמואל-א  ט:ב)  כאשר שמואל נשלח לישי בית הלחמי על - מנת למשוח מלך במקום שאול, הוא מדמיין כנראה אדם בסדר גודל של שאול, לכן כאשר מובא לפניו אליאב, אחיו הגדול של דוד, שמואל מתרשם ממראהו וגובה קומתו, המזכירים לו כנראה את שאול, והוא אומר מיד כי אליאב ראוי למלוך, אך התערבות ה' מוכיחה לשמואל כי מראה חיצוני הוא דבר מטעה ועל כן עליו להמשיך לחפש בן אחר מבני ישי:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ .. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב." (שמואל-א  טז:ז) ע"פ מדרש התנאים שמואל זלזל תחילה במראהו של דוד עד שה' גוער בו:

"..בשעה שאמר לו [הקב"ה לשמואל] מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כיון שבא אל יישי העביר לפניו אליאב וראה אותו בחור התחיל משבחו ואומר אך נגד ה' משיחו אמר לו הקב"ה .. אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו העביר לפני כולן והוא אומר לו לא בחר ה' באלה. לבסוף ויאמר שמואל אל יישי התמו הנערים? ויאמר עוד שאר הקטן .. ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן. אמר לו שמואל שלחה וקחנו: וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי. התחיל שמואל מזלזל בו מיד קצף עליו הקב"ה ואמר לו קום משחהו כי זה הוא קום בגערה אמר לו קום מלפניו משיחי עומד ואתה יושב.." (מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יז )

ממדרש זה אפשר להבחין ששמואל מתרשם ממראה ומיופי חיצוני, אך יופי זה הוא בעיקר יופי המעיד על גבריות ויכולת פיזית הראויה למנהיג, וגם כאשר הכתוב מעיד כי דוד היה יפה עניים וטוב רואי, הדבר לא מעורר רושם על שמואל, משום שהוא מחפש מנהיג צבאי, לכן הוא מזלזל בו.  תגובת ה' מפתיעה את שמואל והוא נאלץ להבין שמראה עיניים מטעה אף נביא כמהו. המראה החיצוני משמש את החכמים על מנת להעביר מסר ברור " אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" כלומר תביט לתוכן ופנימיות האדם ולא רק למראהו החיצוני. דוגמא מאלפת לכך מצאנו באגדה על רבי יהושע בן חנניה שהיה נפח במקצועו, אך חכם מאוד שחוכמתו לא נסתרה מעיני הקיסר.אך בת הקיסר תמהה כיצד זה אדם מכוער כמוהו מכיל חוכמה רבה כל כך.

כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניה: [כפי שאמרה בתו של הקיסר ל רבי יהושע בן חנניה ]אי, חכמה מפוארה בכלי מכוער![ איזו חכמה יפה בכל מכוער] - אמר לה: אביך רמי חמרא במני דפחרא. [אביך מניח את יינו המשובח בכלי חרס - שהינם מכוערים ופשוטים ]- אמרה ליה: אלא במאי נירמי?[ אמרה לו: אלא במה נניחנו ] - אמר לה: אתון דחשביתו - רמו במאני דהבא וכספא.[ אמר לה: אתם שאנשים חשובים הינכם, הניחו היין בכלי זהב וכסף] - אזלה ואמרה ליה לאבוה. רמייא לחמרא במני דהבא וכספא,[ הלכה והציעה את הרעיון לאביה. קיבל אביה את ההצעה, והעביר את כל יינו לכלי זהב וכסף ] ותקיף [והחמיץ היין] אתו ואמרו ליה. אמר לה לברתיה: מאן אמר לך הכי?[ באו וסיפרו לקיסר אמר לה לבתו: מי הציע לך זאת?  ] אמרה ליה: רבי יהושע בן חנניה[?  אמרה לו:  רבי יהושע בן חנניה]. קריוהו, אמר ליה: אמאי אמרת לה הכי?[ קראו לו, שאל אותו הקיסר: מדוע יעצת לה עצה כזאת?] - אמר ליה: כי היכי דאמרה לי - אמרי לה.[ קראו לו, שאל אותו הקיסר: מדוע יעצת לה עצה כזאת?] (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א )

האגדה ממשיכה ומספרת שהקיסר אמנם הבין את המשל - מה שבתו לא הבינה. אך הוא מקשה על רבי יהושע ואמור לו, הרי יש אנשים שהם גם יפים וגם חכמים. תשבתו של רבי יהושע החותמת את האגדה, אם הם היו פחות יפים הם היו מחכימים יותר, מביאה את הקורא לתובנה שאין לזלזל ביופי, אך מכיוון שהוא דבר חולף, וחוכמת האדם משתבחת עם הגיל, יש יתרון לחוכמה על פני היופי שדווקא חולף עם הגיל. מעניין שדווקא החוכמה היא אשר מצילה בסופו של דבר את יוסף מהצרות שבאו עליו בגין יופיו. חכמה זו מביאה אותו לעמדה הכי גבוהה שאדם יכול להגיע תחת שלטונו של מלך מצרים – משנה למלך.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר