תפריט

בס

בס"ד

 

יציאתו של יעקב עושה רושם, מדוע?

                                                         פרשת ויצא – תשע"א

 

פרשת ויצא מעמידה בחזית בניית האומה הישראלית את יעקב, בו בזמן שאביו יצחק עודו בחיים. נראה שבכך רצה הכתוב להעביר לנו מסר על חשיבותו של יעקב בתהליך היווצרות עם – ישראל, עד כדי כך שהמדרש מכנה אותו כבחיר האבות[1]. חיזוק לכך אפשר להבין גם מפירושו של  רש"י על יציאת יעקב מבית אביו בבאר – שבע: ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה..." (רש"י בראשית כח:י). כיצד רש"י מפרש כזאת? הרי יצחק אביו, שבוודאי גם הוא צדיק בפני עצמו עדיין נמצא בעיר? ומדוע הוא לא פירש כך על יציאתו של אברהם מחרן, או על הליכתו ממקום למקום של יצחק? אלא זאת יש לומר, שיציאת יעקב עושה רושם כנראה אפילו על אביו ואולי גם על בני משפחתו, בעיקר לאור העובדה שכאן יעקב הוא זה שהולך לקחת אישה, הוא זה שעוזב את ארץ כנען בניגוד ליצחק אביו, והוא זה שחוזר לחרן בניגוד לאברהם זקנו. בפירושו של החתם סופר לפרשת לך – לך, הוא מביא תירוץ לשאלה: מדוע כאשר אברהם יוצא מאור – כשדים, או מחרן לא נאמר שיציאתו עושה רושם, וכי אברהם פחות צדיק מיעקב?

"קשה, למה לא כתיב [ לגבי אברהם] ויצא כמו לגבי יעקב. ויש לומר, דבשלמא יעקב שהיה בבאר שבע, כמעט היו רוב אנשי העיר גרים ותלמידים מן אברהם יצחק ויעקב, לכן יציאתו של יעקב עושה רושם...אבל אברהם שהיה באור כשדים שהיו כולם רשעים גמורים,,,והיו שמחים מנסיעתו מהם, לכן לא שייך לאמור לשון יציאה.." (משה סופר, תורת משה, פירוש לפרשת לך – לך עמ' י)

לשיטתו של החתם סופר, יעקב יוצא ממקום שבו יודעים את דרכו ומעריכים את סגולותיו, לכן יציאתו עושה רושם, וייתכן לומר כי הדבר בהחלט משפיע אפילו על אביו ואמו. אולם כאשר אברהם יוצא מאור כשדים או מחרן, הוא יוצא מסביבה שתופסת אותו לכל היותר אולי כתימהוני, לכן אין בחסרונו כל רושם על אנשי המקום. גם גישתו של הכלי יקר הנראית לכאורה כמנוגדת לזו של רש"י והחתם סופר, בגישתם לשאלה האם ייתכן שעזיבתם של אברהם ויצחק את המקומות שבהם היו, אכן לא עשתה רושם על אנשי המקום שם? הוא עונה:

"... ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה . פירש רש"י לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה אלא מגיד שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. ויש להתבונן וכי אברהם ויצחק לא הלכו ממקום למקום. ולמה לא נכתב אצלם לשון יציאה. ויש פנים לכאן ולכאן. כי לפום ריהטא דלרבותא [כי לפי ההגיון בא לרבות ולכן] נקט כאן ויצא, כי אברהם ויצחק לא הניחו במקום שהלכו משם צדיק כמותם, פשיטא שיציאתם עשה רושם. אבל כאן הרי יצחק ורבקה נשארו שם סלקא דעתך אמינא שאין יציאתו עושה רושם.."(כלי יקר בראשית פרק כח:י)

לשיטתו של הכלי יקר, רש"י הוצרך לומר על יציאתו של יעקב שהיא עושה רושם, דווקא משום שרבקה ויצחק עדיין נמצאים בעיר. לשיטתו, רש"י לא פירש על יצאתם של אברהם ויצחק ממקומם, ככזו שעושה רושם, משום שדבר זה נראה לכאורה כמובן מאליו, אולם בהמשך דבריו גם הוא מפרש כדברי החתם סופר, שיציאת צדיק מהעיר בסופו של דבר משפיעה ועושה רושם רק על מי שהולך בדרכיו.

"....ויש לפרש לאידך גיסא ולומר שדווקא יציאתו של יעקב עשה רושם ולא יציאת אברהם ויצחק, לפי שהם הלכו עם כל בני ביתם ולא נשאר במקום שום צדיק על-כן לא עשו שום רושם ביציאתם, כי הרשעים שנשארו שמה אינן מקפידין על יציאת הצדיקים, ואדרבא הם שמחים בצאתם מהם, לפי שאינם הולכים בדרכיהם.." (כלי יקר בראשית, שם)

אם כי המדרש מתרץ זאת בלשון שונה:"..רבי עזריה בשם רבי סימון אמר: לא דומה זכותו של צדיק אחד, לזכותו של שני צדיקים.." ( בראשית רבא סח:ו). כלומר כל דמות יש לה מעמד בפני עצמה, כל דמות היא בעלת ייחודיות, כך שכשהן ביחד הן יוצרות הרמוניה המשפיעה על החברה בה הם חיים, לכן יציאתה של אחת הדמויות "פוגמת" בהרמוניה הזאת, ומכאן בוודאי שהדבר עושה רושם, למרות ששאר הדמויות  המשמעותיות עדיין נמצאות המקום.

 

יעקב משחזר את מסעו של אברהם.

אחד הדברים המעניינים במסעי יעקב, הוא שזו הפעם הראשונה שבה נאלץ מן – דהוא ממשפחת אברהם לחזור לחרן, דבר שגם אברהם וגם יצחק נמנעו מלעשותו. מדוע? נראה שיעקב חוזר לנקודת הראשית, הוא הולך לחקות את זקנו אברהם במסעותיו, כולל הירידה למצרים, שם הוא יוציא לפועל את התכנית האלוקית שנגזרה בברית בין הבתרים: " ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.." אברהם ויצחק סללו את הדרך והכשירו את הקרקע על מנת שיעקב יוכל לבנות את היסודות להתהוותה של האומה הישראלית. מכאן ועד סופו של ספר בראשית, כל הדמויות המרכזיות מפנות את מקומן ליעקב ובני ביתו. עשו לא נזכר עוד כגורם בעל משמעות, מלבד המפגש היזום של יעקב עמו בשובו מחרן, ובעת שהם קוברים את יצחק אביהם. כל המהלכים שיוזכרו מעתה בספר בראשית, החל מחלום הסולם ועד ירידת בני ישראל למצרים. מכוונים להראות את ההשגחה האלוקית בכל צעדיו של יעקב ובניו עד לבניית הבסיס לעם ישראל – שנים עשר בני יעקב[2]!

תלאותיו של יעקב בדרך חתחתים זו, היא אות וסימן כי בניו צאצאיו יעמדו אף הם בפני מהמורות ומכשולים אף לאחר היותם לעם. בדומה לכך שיעקב נאלץ לעזוב את בית אביו, בגלל שנאת אחיו אליו, כך גם בניו יצטרכו לעזוב את מולדתם כתוצאה מהתנכלות עמים זרים אליהם. שהרי חז"ל מציינים " ..בידוע שעשו שונא ליעקב.." כן, אומות העולם לא מקבלות את עצם הישרדותו המופלאה של עם ישראל, הנמצא "כשה בין זאבים", כדבר מובן מאליו. קשה להם להבין את סוד קיומו של עם שעבר תלאות, רדיפות, עינויים וגלויות למכביר, ובכל זאת מצליח לשרוד, בעוד אימפריות רבות נעלמו מעל במת ההיסטוריה, בדיוק כפי שהם צצו כך הם נמוגו. יפה תיאר זאת המדרש, בחלום הסולם, שיעקב חולם בלכתו לחרן.

"..ר' נחמן פתח "ואתה אל תירא עבדי יעקב" (ירמיה ל') מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כ"ח) "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה"... אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה "ואתה אל תירא", אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית.." ( בראשית רבא סח:ו).

אם ננסה לתהות על משמעותו של מדרש זה, נגלה את חששו של יעקב, הוא רואה מעצמות שכוכבן זורח ולאחר זמן דועך, הם נעלמות אחת אחת. יעקב מהרהר בליבו וחושב: אם כך יהיה  גם גורל האומה שעלול לצאת ממני, אם זוהי דרכו של עולם, אזי מה שווה כל המאמץ לבנות אומה שגורלה יהיה כגורל שאר העמים?. אמר לו הקב"ה: ".."ואתה אל תירא", אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית.." כן, הוא מבטיח לו הנהגה שונה של העם שיצא ממנו. אולם המשכו של המדרש מעלה בפנינו קושיה לא פשוטה:

 "..לא האמין ולא עלה...אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה... "כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה" (ירמיה ל') אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה, "ואותך לא אעשה כלה" אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר "לא תכלה פאת שדך" לא אעשה כלה, "ויסרתיך למשפט" מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, אימתי בחדש השביעי...." ( בראשית רבא, שם).

האם אפשר לומר שיעקב לא מאמין לדברי הקב"ה? הרי כאשר הוא מתעורר מחלומו הוא אומר : "..אין זה כי אם בית...וזה שער השמים.."! ( בראשית כח:יז).  עיון מעמיק בדברי המדרש יגלה שיעקב כנראה לא האמין דווקא בעצמו, ולא חלילה בהקב"ה. יעקב לא מאמין שיש בכוחותיו את היכולות לעבור את מה שאומות חזקות ממנו נכשלות בו, בוודאי לא כאשר הוא הולך במסלול הדומה לשלהם, דבר הבא לידי ביטוי באמירה ".. אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה.. " יעקב חושב שגם גורלו יהי דומה לשאר האומות שהוא רואה את עתידן, כלומר עולין ויורדין, לכן הוא אומר לקב"ה, אינני מעוניין לצעוד בדרך שאינה מחזיקה את מי שהולך בה! אני מעוניין לצעוד דווקא בדרך אחרת. אם כך, אומר לו הקב"ה:"... ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה... " שהרי כבר נאמר "מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם. ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם.." (הושע יד:י), כן, אותה דרך יכולה להיות למישור עבור האחד, ובו זמנית תהיה העקוב עבור האחר. מעניינים כאן הם דברי הר"ן בדברו על דרך התשובה שיצעד בה האדם:

"... שמה שהזמין לנו ה' יתברך דרכי התשובה הוא טוב לטובים ומכשול לרעים. והוא אומרו "כי ישרים דרכי ה'", רצונו לומר שאין בהם רכסים ועקלקלות, שאין טורח בהליכתם כלל; וצדיקים ילכו בם, ורשעים יכשלו ביושר הדרכים ההם, כי יותר טוב היה להם שלא יהיו הדרכים ההם ישרים כאשר הם, כי אז יהיה להם קצת התנצלות, מה שאין להם בהיות הדרכים ישרים ורחבים ומוכנים בתכלית ואינם מתעוררים לשוב בתשובה..". (דרשות הר"ן, דרוש ו)

אם נקשר את דברי הר"ן לעניין הסולם נוכל לראות דבר מעניין מאוד: הקב"ה פותח פתח גם בפני אומות העולם כידי שיוכלו לצעוד במסלול הנכון, מסלול שמוביל להכרה בגדולתו של האל[3]. אולם ברגע שהם צועדים בו, הוא מהווה להם למכשלה, מדוע? משום שהתנאים, המוסר והחוקים הנדרשים מהצועדים במסלול זה, לא מתאימים לעולמם התרבותי ולמוסר החברתי שלהם, לכן הם יורדים ממנו. דבר זה מיוצג ע"י העלייה של אומות העולם על הסולם והירידה ממנו. לכן אין מנוס לפני הקב"ה, התנהגות כזו סופה שתביא לידי ענישה עד כדי הכחדה. ממשיך הר"ן ואומר, אולי מלכתחילה היה עדיף שהם כלל לא היו מתחילים לצעוד בו, שמתוך כך הייתה בידם איזושהי טענה שתקל על גזר דינם. לעומת זאת עם ישראל כיוון שלא עלה מיד, יסבול מידי צר ומענה, אך עצם העובדה שהוא קיבל עליו עול מלכות שמים, היא ההוכחה כי הוא החל לעלות על הסולם, ומובטח לו שלא יכשל, גם אם ימעד או ירד בשלבי הסולם, עדיין הוא קיים עליו. לעתיד לבוא כאשר הגויים ינסו לגלות את סוד הישרדותו של עם ישראל, הם יבינו כי בזכות עלייתם של בני ישראל בסולם והיאחזותם בו, הם מצליחים לשרוד, לכן לעתיד לבוא נאמר: "...'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב'..."על כך אומרת הגמרא:

"ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב' וגו' אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר: 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה', אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (פסחים, פח:א).

אמנם, יעקב לא עולה על הסולם, אבל הוא עושה זאת לא משום שהוא לא מקבל את דרך ה' ועבודתו, אלא בעיקר משום שהוא מחפש כאמור את הדרך שתבטיח המשכיות ולא שתהיה כאפיזודה חולפת.אבל כאשר צאצאיו עומדים למרגלות הר סיני ואומרים "נעשה ונשמע", הדבר ברור שמי שהתווה את הדרך לעליה זו הוא ללא ספק יעקב, שכבר בשלב זה הוא קובע, שהמקום שבו נגלה אליו הקב"ה בחלום הוא "בית אל" קביעה שקודשה ע"י הקב"ה. לשם עתידים לבוא כל אלה שלא עלו על הסולם כשהיה באפשרותם, שם תהיה ההכרה באלוקי ישראל ובעם ישראל, ואז ישרור השלום המיוחל, כפי שמנבא הנביא ישעיהו:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם... וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'.." (ישעיהו ב: ב-ד)

ע"פ נבואה זו יעקב הוא זה אשר מסיים את מלאכתו של אברהם, בזכותו יגיעו עמי הארץ באחרית הימים להכרה, כי הדרך הטובה והנכונה היא עלייה בסולם הערכים החברתיים והנורמות המוסריות, שיהפכו נחל הכלל. עלייה שתוביל לתפילה המיוחלת בפי כל שוחר שלום: ".. וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.."

 

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר

 

 


 

[1] ראה ב"ר עו: "ויירא יעקב מאד ויצר לו". ר' פנחס בשם ר' ראובן שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר, "כי יעקב בחר לו יה",

[2] ראה דברי האברבנאל: לבראשית כ"ח "..ואומר שיעקב מפחדו מן עשו שיהרגהו ובהיותו בורח מפניו עני ודל יחיד ומתנכר, אולי שכבר היה מתחרט ממה שסיכן עצמו בלקיחת הברכות באמרו, שמא לא ישר בעני האלקים מה שעשה לאחיו...ולכן סיבב יתברך ביאתו לאותו מקום בהר המוריה....והנה ה' ניצב עליו, על יעקב שתדבק השגחתו בו.."

[3] על הפסוק "והנה ה' נצב עליו" יש מפרשים על הסולם ממש, ויש מפרשים בראש הסולם, כך או כך , יש מי שיכולים לגלות את האלוקות מיד עם עליתם בשלבי הסולם, ויש מי שיצטרכו יותר מאמץ כדי להגיעה להכרה זו.

 

 

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר