|
בס"ד
דמותו של יוסף כמנהיג
פרשת ויגש - טבת תש"ע
עלייתו המדהימה של יוסף לגדולה
לאחר פתרון חלומות פרעה מעוררת השתאות. האם בעקבות פתרון חלום זוכים
למעמד כה נשגב - משנה למלך מצרים. מעמד שמביא את יוסף להיות השליט
הבלתי מעורער במצרים כולה: "וַיֹּאמֶר
פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת
אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל
פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ"
(בראשית פרק מא : לט-מ). השאלה המתבקשת היא, כיצד מתקבל צעד זה שבו
פרעה מעביר את ניהול ענייניה השוטפים של מצרים ליוסף, העבד, העבר,
האסיר, ע"י העם המצרי, ובעיקר כיצד הדבר מתקבל ע"י האליטה המקורבת לבית
המלך. לא קשה לנחש מה עבר בראש כל חכמי מצרים ושריה לרגל המינוי המוזר
הזה. מאידך קשה מאוד להבין מה הניע את פרעה למינוי זה. אמנם בדיעבד,
הצלחתו הכלכלית המדהימה של יוסף יש בה בהחלט כדי להצביע על תבונתו של
פרעה, אשר מזהה את מה ששאר חכמיו לא מזהים. פרעה מזהה אצל יוסף גישה
חדשנית. הוא לא משמיע בהכרח את מה שהשליט רוצה לשמוע, אלא את מה שבאמת
נחוץ להשמיע. וכך הוא אומר לפרעה:
"..
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ
מִצְרָיִם: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ
וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה
וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ:
וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר
תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.."
(בראשית פרק מא :יג-לו)
פרעה בוודאי שואל את עצמו מנין
העוז והביטחון של העבד הזה לייעץ לפרעה למצוא איש נבון וחכם שינהיג את
כלכלת מצרים בעתיד הקרוב, מבלי שהתבקש לכך. האם העבד רומז שפרעה לא
מספיק חכם לנהל את ענייני המדינה כפי שהיה עד עתה. נראה כי דווקא גישה
אמיצה כזו היא אשר מצאה חן בעיני פרעה. הוא מביו כי עומד לפניו אדם לא
חנפן, שהרי הוא לא מבקש בקשה אישית כלשהי מפרעה, אלא מבאר את החלום וגם
מייעץ כיצד יש לפעול בעקבות פתרון החלום.
מינויו של יוסף נתן השראה ללא
מעט משוררים, ביניהם כמובן גם למשורר ספר תהילים שכותב:
"מְקִימִי מֵעָפָר דָּל
מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי
עַמּוֹ" (תהלים פרק קיג
:ז-ח), המדרש מציין כי בפסוקים אלה מתכוון המשורר ליוסף.
"..מקים מעפר דל - זה
יוסף. מאשפות ירים אביון, וישלח פרעה ויקרא אל יוסף. להושיב
עם נדיבים, ויוסף הוא השליט.."
(ילקוט שמעוני שמואל א רמז פו )
בעלי המדרש לקחו את יוסף כדגם
לאדם החלש בחברה, כדי להזהיר אותנו כי יכול להיות אדם חלש כלכלית או
פיזית אך אין הכרח שהוא יהיה נחשל אינטלקטואלית. פעמים רבות דווקא הוא
– החלש, בעל הדעת העצה והתבונה, לא רק מכוח רכישת הידע בספסל הלימודים,
אלה גם מתוך חכמת חיים ורצון לרכוש ידע לא רק לשם הידע והסקרנות
האינטלקטואלית, אלא כצורך קיומי. ממשיכה הגמרא ואומרת:
"..הזהרו בבני עניים שמהן תצא
תורה, שנאמר: יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה. ומפני מה אין
מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא
להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא
אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור
(תלמוד בבלי מסכת נדרים דף פא עמוד א )
מדרש זה מקיש "מדליו" במשמעות של
מהדלים - העניים שבעם. כלומר אל תזלזל בכבודו של כל אדם. ובעיקר הוא בא
ללמדנו כי החוכמה והידע הם לא ירושה הניתנת להעברה מאב לבן. כפי שאומר
רב יוסף, וכדי שלא יתנשאו על הציבור כפי שאומר רב ששת. רב יהודה בן
בתירא הרחיב אזהרה זו גם כלפי מי שהיה במעמד גבוה וירד ממנו.
"..ארבעה
דברים צוה ר' יהודה בן בתירא את תלמידיו, אמר להם הזהרו בכבוד חבירכם
שהוא כבודכם, והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, שלוחות ושברי לוחות
מונחות בארון, ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי חכמים, והזהרו
בבני עניים ובבני עמי הארץ ללמדם תורה שמא מהם תצא תורה.."
(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 173 )
ראוי להתבונן במשפט אחד שאומר
בין בתירא: "..ומנעו בניכם
מן ההגיון .." בקריאה
שטחית היינו אומרים אולי יש כאן טעות כתיב. אך עיון מעמיק מראה את
ההגיון שמסתתר במניעת ההגיון, בן בתירא אומר לכאורה אל תחשוב רק בצורה
הגיונית, כי מה שנראה כדבר הגיוני, לעיתים דווקא הוא זה אשר מנוגד
למציאות ואולי אף להיגיון. המלצתו להושיב את הילד על ברכי חכמים היא
כדי לא לתת קיבעון מחשבתי לילד, אלא דווקא כדי להביאו לידי מציאת
פתרונות יצירתיים בעת הצורך.
ואכן יוסף מתחיל לפעול במרץ על –
מנת למזער נזקים שעלולים לבוא על מצרים, כפי שעולה מפתרון חלומות פרעה.
פעולתו הראשונה של יוסף הייתה לסייר פיזית בשטח ולראות את טיב האדמה
והשדות, ובנוסף גם כדי לבוא במגע פיזי עם העם המצרי.."..וַיֵּצֵא
יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם."
(בראשית פרק מא :מו) אח"כ הוא מכין תשתית לקלוט את כל היבול שיבוא
בעקבות שבע שנות השבע. לשם כך הוא חופר בורות אחסון וממגורות כדי לשמור
על התבואה שלא תרקב. צעדיו של יוסף מראות על נחישות ואמונה בצדקת הדרך
שבה הוא הולך, מתוך מטרה ברורה לסחוף אחריו את העם המצרי במאמציו
להיערך לקראת השנים הקשות שבדרך.
"...וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע
שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים: וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע
שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים
אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ:
וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל
לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר"
(בראשית פרק מא :מז-מט)
פעולותיו של יוסף מוכיחות את
עצמן הוא אכן רואה ברכה בעמלו כפי שמעיד עליו הכתוב. וכאשר באות שנות
הרעב ומתחיל הרעב להציק, העם פונה לפרעה ולא ליוסף, מדוע? ייתכן כי
למרות ההצלחה של יוסף בניהול הכלכלה, עדיין הוא בחזקת עבד של פרעה ולכן
בקשת הלחם צריכה להיות מהשליט, אולם תשובתו של פרעה הייתה חד
משמעית:"..וַיֹּאמֶר
פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם
תַּעֲשׂוּ.."( בראשית פרק
מא :נה). כאן מפסיק המקרא בתיאור הרעב שבמצרים ופונה לתאר את
ירידת בני יעקב לשבור שבר במצרים, ואח"כ חוזר הכתוב לתאר את פעולות
יוסף בשנות הרעב. נשאלת השאלה מה משמעותה של ההפסקה בתיאור הרעב של העם
המצרי לגבי יוסף ואחיו. כדי לענות על כך נראה תחילה מה היו פעולותיו של
יוסף:
ראשית הוא מביא את כל הכסף אל
פרעה. כדי שלא יעלה חשד קל שבקלים כי יוסף סוחר בכסף לא לו.
וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל
הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר
אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה:
(בראשית פרק מז ) לאחר שנגמר הכסף שבידי המצרים, יוסף עובר לסחר חליפין:"..יֹּאמֶר
יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס
כָּסֶף:וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף
לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר
וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה
הַהִוא" (שם, טז:יז) כאשר
גם המקנה שבידי המצרים אוזל, יוסף קונה את כל אדמת מצרים:
"..וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל
אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ
כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה"
(שם, כ) ואז באה הפעולה המשמעותית ביותר בניהול כלכלת מצרים בשנות
הרעב, יוסף עושה את הטרנספר הראשון בתולדות האנושות. הוא מעביר
אוכלוסיות שלמות לערים ולישובים מרכזיים,
"..וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ
לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ"
(בראשית פרק מז : כא). פעולה שנראית לא מוסרית, דווקא היא זו אשר הייתה
מתבקשת בעת ההיא. זאת יש לזכור כי כאשר יש ריכוז של אוכלוסיה, יהיה
יותר קל להגיע אליה ולספק לה מזון בצורה סדירה ובפיקוח מלא. ובך להבטיח
כי המזון לא ילך לידי מי שיסחר בו במקום לחלקו לנזקקים. ואכן תגובת
העם המצרי הייתה חיובית לצעדיו של יוסף:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן
קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע
וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם
חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע
הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל
לְטַפְּכֶם: וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי
וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:
(בראשית פרק מז: כג-כה)
מדרשי חז"ל מנסים לנתח את צעדי
יוסף לא רק מבחינה מצרית, אלא גם לראות מה תועלת יש בהם לטובת אביו,
אחיו ובני ביתם. עצם העובדה שתיאור ירידת האחים למצרים קוטעת את תיאורי
השתלשלות העניינים בשנות הרעב במצרים, יש בה כדי להעיד על השגחה עליונה
הבא להקל את קליטתם של יעקב ובניו בארץ מצרים. שהרי מימוש ברית בין
הבתרים שכרת ה' עם אברהם, יוצאת לפועל מרגע שיעקב ובניו יורדים מצרימה.
לשיטתם של דרשנים צעד זה נעשה על מנת שגם המצרים יחושו מעין גלות,
אפילו היא בארצם, ומתוך כך יפתחו הזדהות עם בני יעקב, או לכל הפחות לא
יוכלו לבוא אליהם בטענות כי הם גוזלים את אדמתם, משום שגם הם – המצרים
חסרי אדמה ובמעמד של עבדים וגולים.
"..ואת העם העביר אותו לערים. למה
עשה כן, כדי שלא יאמרו לא מכרנו שדותינו, שכיון שהגלם מעיר לעיר, ידעו
כי לא נותר להם נחלה בשדותיהם, ד"א כדי שלא יאמרו מצרים לאחיו של יוסף
בני גולה אתם, גרים אתם, לפיכך הגלם יוסף מעיר לעיר, שלא יהא להם פתחון
פה על אחיו שלא יתגאו עליהם…"
(פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מז ד"ה כא ואת העם)
עניין נוסף שראוי להתייחס אליו
בהקשר זה, הוא התנהגותו של יוסף מרגע שעלה לגדולה, בעיקר בכל הנוגע
לבית אביו. יוסף בן שלושים כשהוא עומד לפני פרעה בפתרון החלומות, לכן
זועקת השאלה מדוע יוסף שידע את אהבת אביו אליו לא שולח לו מסר כי הוא
בחיים, ויותר מכך הוא במעמד רם ונישא בארץ מצרים? התשובה על כך מאוד
מורכבת, אך די לנו אם נזכור כי יוסף נמדד על כל צעד ושעל, ואף כאשר
הרעב מציק העם פונה לפרעה ולא למצרים כפי שצוין. לכן נראה כי היו לא
מעטים שחיכו למעידה של יוסף. חוכמתו של יוסף הייתה בכך שהוא הציג את
טובת מצרים כראשונה במעלה והיא בלבד אשר עומדת לנגד עניו. דבר זה גם
מסביר את בקשת יוסף להוציא כל איש מעליו כאשר הוא מתוודע לאחיו. הוא
אמנם לא רוצה בהכפשת אחיו שהתנכרו אליו וסופו שנמכר לעבדות, אלא בוודאי
הוא לא רוצה גם שיעלילו עליו כי יש לו זיקה לעברו העברי, דבר שיפתח
נגדו אופוזיציה על אף כל הצלחתו הכלכלית. זו גם הסיבה שפרעה הוא זה
אשר שולח עגלות מלאות כל טוב להביא את יעקב וביתו למצרים ולא יוסף.
"..וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף
אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ
אַרְצָה כְּנָעַן: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ
אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב
הָאָרֶץ.." (בראשית פרק
מה :יז-יח)
שבת שלום ומבורך
בן שושן אלעזר
|
