בס"ד

עשו ויעקב שני לאומים

וישלח – כסליו תש"ע

פרשנים רבים נהגו להסתמך על מדרשים שהיו מונחים לפניהם מתוך מטרה להתמודד עם קושי המופיע בטקסט המקראי, מתוך בחירת המדרש ניתן להצביע על מגמתו דעתו של הפרשן או הדרשן. עדות לכך ניתן לראות במדרשים בעלי נוסחים הנבדלים זה מזה בשינויים קלים בלבד,שעלו בקנה אחד עם תפיסתו של הדרשן שעשה בהם שימוש. כך היא גם דרכו של רש"י בכלל, ובניתוח דמותו של עשו בפרט. שינויים אלה היו בעיקר חד-כוונים, מתוך מגמה להציג את דמותו השלילית של עשו, בניגוד למה שהיה יכול להשתמע מקריאה פשטנית של הכתוב. וגם אם יש יוצאי דופן,הם מיעוט שאינו מעיד על הכלל. כגון: התייחסותו של רש"י למעמד שבו יעקב נפגש עם עֵשָו, בשובו מבית לבן, מצטט רש"י את המדרש:

"ודינה היכן היתה? נתנהּ בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם" (בראשית, לב:כד).

האם  רש"י מזדהה עם גישת הדרשן הסבור שהיה סיכוי לכך שדינה לא זו בלבד שלא תושפע מעֵשָו, אלא אף שתשפיע עליו לטובה. או אולי רש"י מכין את הקרקע, כדי להצדיק את אשר עומד לקרות עם דינה בשכם? "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" (בראשית לד:א-ב )

ייתכן כי הגישה השניה נראית יותר קרובה לשיטתו של רש"י. בייחוד לאור העובדה שבמקומות רבים רש"י עצמו משתמש במדרשים שממליצים להתרחק מחברת רשעים, כולל מחברתו של עֵשָו מחשש להשפעה שלילית ומזיקה כגון, פנייתם של בני ישראל ל אדום (צאצאי עשו). כאשר בני ישראל מבקשים מאדום לעבור בארצו בדרכם לארץ ישראל. אדום אמנם מסרב לבקשה שנראית הגיונית ומתבקשת לאור מצב של בני ישראל במדבר. אולם מיד לאחר מכן מת אהרון. דבר זה מביא את רש"י לדברי הפרשנות הבאים: "מגיד שמפני שנתחברו כאן לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה [אהרן]" (רש"י במדבר, כ: כד). כלומר רש"י מקשר בין מותו של אהרון לבקשה של בני ישראל לקשר מתבקש עם בני עשו.לכן חובה עלינו לשאול האם עמדה בפני חז"ל מטרה פרשנית בלבד, או שהציבו לעצמם גם מטרות חינוכיות. על-פניו נראה כי מניתוח דמותו של עשו, אפשר יהיה להסיק כי בפני הפרשנים עמדה בעיקר מטרה חינוכית, שבסיסה היא האמונה בייחודיות של העם ובכך שלא יאבד את תקוותו לגאולה. הדבר בולט בפירושיו של רש"י למקרא שבהם יש מגמה חינוכית מובהקת בצד מגמתו הפרשנית, הוא בהחלט מעיר על מעלתם של ערכים שנראו לו חשובים במיוחד גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם פשט הכתוב. אם נתייחס לרש"י כפרשן, הרי בהקשר לעשו, הוא מביא כאמור בעיקר את דמותו השלילית של עשו, כפי שהיא מצטיירת במדרשים שאותם הוא בוחר להביא בפירושיו, כך למשל הוא מוביל את הקורא לתובנה שהדרש הוא בעצם  הפשט, כגון: "ויבא עשו מן השדה והוא עיף" (בראשית, כה: כט) פירש רש"י, שעייפותו של עשו היא בשל  רצח."והוא עיף - ברציחה, כמה דתימא (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים.." (רש"י בראשית פרק כה פסוק כט) אך רש"י לא ציין כי דבריו, במקרה זה, מסתמכים על מדרש שהיה כנראה מונח לפניו:

"..ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו, כמו ששנינו חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו היום, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, וכפר בתחיית המתים, וכפר בעיקר, ובזה את הבכורה, ועוד שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחי..", (שמות רבה (וילנא) פרשה א ד"ה א ואלה שמות )

מדרש זה מייצג את מאמצם של דרשנים לתאר את עשו כדמות שלילית ביותר, אך הוא מעורר קושי רב,  משום שאם הדרשן התכוון לכך שרצונו של עשו במות אביו יצחק, " ועוד שתאב מיתת אביו, "מסתמך כנראה על הפסוק "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב."  (בראשית מ:מא), הרי פסוק זה נאמר לאחר שיעקב לוקח את הברכות, ולא בזמן שבא עשו מן השדה כשהוא עייף, ומוכר את הבכורה ליעקב. ומה גם שפסוק זה בא לאחר שעשו ממלא את שליחות אביו. במהירות ראויה להערכה רבה, בעוד יעקב הוא הנאלץ לעזוב את בית אביו. לכן ייתכן כי דברי הדרשן נאמרו בהתייחס למצבו של העם ובהתאם לרוח הזמן והתקופה שבה נאמרו הדברים.

ירידה לצורך עליה

 את הליכתו של  יעקב מזרחה "ארצה בני קדם"[בראשית כ"ט; א] ניתן לפרש ע"פ ההתפתחויות בספר בראשית כסימן לדחייה, שהרי גם בני הפילגשים של אברהם, אחיו של יצחק שנדחו מפניו בתהליך הבחירה, הלכו מזרחה "וישלחם מעל יצחק…אל ארץ קדם" [שם, כה; ו]. ייתכן בהחלט שזו גם הרגשתו של יעקב. מה גם שאם יעקב הוא הבן הנבחר, הרי  מן הראוי היה שעזיבת הארץ  תיאסר עליו, כשם שנאסרה על יצחק אביו [שם, כו; א-ג] וכשם  שאברהם  שולח את עבדו להביא ליצחק אישה מחוץ לארץ, ובלבד שיצחק לא יעזוב את הארץ. אם-כן: מנקודת מבט של ההיאחזות בארץ, דווקא  בעשו יש המשך טבעי ליצחק. חשוב לזכור שדווקא את הסיבה העיקרית שבגינה יעקב יוצא לחרן- הרצון של עשו להרגו, לא אומרת רבקה ליצחק. טענתה הייתה הפחד שמא יעקב יתחתן עם בת כנען! יצחק נראה לכאורה כמי שקופץ על המציאה שהזדמנה לו על מנת להרחיק את יעקב מלפניו,אולם העובדה שיצחק מברך אותו שוב בברכה הקשורה לירושת הארץ, (שם כח:ד) מעידה כי הוא מייעד ליעקב תפקיד מרכזי בהמשך שושלת האבות. קשה לתאר מה עבר על יעקב באותם רגעים, אך דבר זה בהחלט יכול להתפרש בעיניו כהבטחות שנועדו רק להקל על הפרדה. אולם התהליך שעובר יעקב מזכיר את התהליך שעובר אברהם. כסבו כך גם יעקב עוזב את מולדתו וארצו, מגיע לחרן ומשם הוא מתחיל באת דרכו לכוון ארץ כנען.

וישלח יעקב מלאכים.

חזרתו של יעקב לארץ כנען הייתה במצוות ה', זאת לאחר שרבקה לא שלחה וקראה לו מחרן כפי שהבטיחה לעשות. אך למרות הבטחה מפורשת של ה' ליעקב כי הוא ישמור עליו, יעקב חש בפחד הולך וגובר ככל שהוא מתקרב לכנען. הוא שולח מלאכים – שליחים אל עשו כדי לבדוק את נכונות של אחיו למפגש ביניהם. לא מצוין כי שליחים אלה אכן פגשו את עשו ודיברו אתו, אך אינפורמציה חשובה שהם מביאים ליעקב גורמת לו לפחד ממשי

."ויָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב:ז-ח )חז"ל מותחים ביקורת על כך שיעקב שולח שליחים לעשו, משום שע"י כך הוא מזמן לעצמו צרות:

 " וישלח יעקב... שמואל בר נחמן אמר: משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, עבר חד ושרי מעיר ליה,[ עבר אחד והתחיל להעיר אותו] א"ל קום לך דבישא שכיח הכא,[ א"ל קום שהרעה מצויה כאן] קם ושרי מקפח ביה [קם והתחיל להכותו.]א"ל ניער בישא[א"ל יאבד הרשע] א"ל דמיך הוה ועוררתניה,[ א"ל ישן הייתי ואתה עוררתני] כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב." (בראשית רבה (וילנא) פרשה עה ד"ה ג וישלח יעקב ).

נשאלת השאלה מדוע חז"ל מבקרים קשות את מעשהו של יעקב, הרי ייתכן כי המשלחת הראשונה אכן הייתה של פיוס מה רע בכך, הרי התורה עצמה דואגת להזכיר לנו תמיד כי לא רק עשו האדם הוא אח. אלא עשו - אדום האומה גם הם בגדר אח. לכן בקורת זו בהחלט נראית תמוה ואינה במקומה. אולם נראה כי בעלי המדרש רצו ללמד אותנו מוסר השכל, בעל ערך חינוכי ממדרגה ראשונה, אסור להיות חנפנים ייתר על המידה ואסור לאדם להתרפס לפני כל אדם, כפי שיעקב עושה כאשר הוא פוגש את עשו. הוא משתחווה כלפיו שבע פעמים, "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו"(בראשית פרק לג :ג)ומעניין ביותר כי בעוד שיעקב מקפיד לקרוא לעשיו אדון ולהציג את עצמו כעבדו של עשו "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג:יד )דווקא עשו הוא זה שמקפיד לקרוא ליעקב אחי: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (שם, ט). אולם לא כל הדרשנים תמימי דעים כי מעשהו של יעקב הוא שלילי, יש הרואים בכך מידה של ענוה הראויה לחיקוי, כפי שמסופר על רבי יהודה הנשיא, בשעה שכתב איגרת לאטנטוניוס.

"ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו, רבינו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס,[כתוב איגרת בשמי לאדונינו המלך אנטונינוס] קם וכתב: מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, [קם וכתב מהנשיא יהודה לאדונינו המלך אנטונינוס] נסבה וקרייה וקרעיה,[תפס את האיגרת קרא אותה ולאחר מכן קרעה אותה]. אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, [אמר לו כתוב מעבדך יהודה לאדונינו המלך אנטונינוס] אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, אמר ליה מה אנא טב מן סבי [מה אני טוב מסבי – יעקב] לא כך אמר: כה אמר עבדך יעקב,.."(בראשית רבה (וילנא) פרשה עה ד"ה ה ויצו אותם )

בית יעקב אש ובית יוסף להבה

טיב היחסים בין ישראל לגויים נתנו את השפעתם לא רק על הפירוש של פשט הכתובים אלא הרחיקו את פירושם לכדי חזון של מלחמות עקובות מדם בין בני עשו לבני יעקב. מלחמות שבסופן יגברו בני ישראל על כלל אויביהם המוצגים כצאצאי עשו

"תנו רבנן קודם שתפול אדום הרשעה עשרה מקומות יחרבו .. וחמש עשרה מדינות יקטלו זועות ועשרה קרנות מלכות יהפכו ומלך עז פנים יעמוד וגזרות רעות יגזרו במלכותו ומלך אדום יצא .. ורעה גדולה בעולם יהיה. ..ושרי אדום יפולו ועשר מלחמות יהיו וישראל באותה שעה מתגברין וכל או"ה ינתנו בידי ישראל. הה"ד ונתתי את נקמתי באדום " (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יאשיהו עמוד 203 )

דברי הנביא עובדיה "והָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר"  (עובדיה פרק א פסוק יח ) מעצבים תפיסה מדרשית בדבר המאבק המתמשך בין יעקב לעשו. מאבק החורג מתחום היחסים של אחים אל תחום היחסים של אומות העוינות זו את זו, כאשר בסופו של דבר האומה שנראית חלשה יותר – בני ישראל, תהיה זו אשר תנצח. הניצחון יהיה מוחץ עד כדי כך שהאומה שתפסיד – עשו, תהיה כאדמה חרוכה וכקש לפני האש. דבר שישים קץ לוויכוח מי היא האומה החשובה בעולם כדברי המדרש:

 "הוא עשו אבי אדום ... החטין והתבן והקש מריבין זה עם זה. החטין אומרים בשבילנו נזרעה השדה והקש אומר בשבילי נזרעה השדה. א"ל החטים תבוא השעה ותהיו רואים. וכיון שהגיע שעת הגורן בא בעל השדה נוטל את הקש ושורפו, התבן ומשליכו, החטין מעמידן בכרי. התחילו הכל מנשקין אותן, כך [או"ה הללו] אומרים בשבילנו נברא העולם [והללו] אומרים בשבילנו נברא העולם. א"ל ישראל תבא השעה ותהיו רואים. לעתיד לבא מה כתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם אבל ישראל ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל" (ילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קמ )

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר