בס"ד

כי במקלי עברתי את הירדן הזה.."

פרשת וישלח- תשע"א

אין רגע של מנוחה בחיי יעקב, בעיקר כאשר הוא יוצא מבית אביו למסע שיסתיים חלקית, כעבור כעשרים ושתים שנים, מסע שבסיומו הוא יניח את הבסיס להקמת עם ישראל. כבר עם תחילת מסעו הוא מרגיש בודד ונרדף בבורחו פני עשו אחיו, וכאז גם עתה, רגע לפני המפגש הטעון עם עשו אחיו, אומר יעקב "..כי במקלי עברתי את הירדן הזה.." (בראשית לב:יא)  באמירה זו מבטא יעקב את הרגשתו, שממון, רכוש ואף המשפחה שהוא הקים, עדיין אין בהם ערובה לעתיד בטחוני טוב יותר, בייחוד לאור העובדה שילדיו עדיין קטנים., לכן הרגשתו עתה זהה בדיוק להרגשתו שהייתה לפני עשרים ושתים שנה, עדיין כשל אדם נרדף.

. חז"ל מציינים שמעשה אבות סימן לבנים, כלומר עתידים ישראל בצאתם ממצרים לחצות את הירדן בדרכם חזרה לארץ ישראל, וכשם שיעקב הרגיש מאוים וחסר בטחון כך הרגישו בני ישראל בשעה שהתקרבו לעבר ארץ ישראל. כנגד אמירתו של יעקב "..פן יבא והכני אם על בנים.." (בראשית לב:יב) אומרים המרגלים למשה ".. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ:.." (במדבר יג :לא). אמירה שמשמעה היא סכנת תבוסה במלחמה על כיבוש הארץ, בדיוק כפי שחושש יעקב מהמפגש הקרוב שלו עם עשו. אולם חז"ל ציינו שגם התהליך שיעקב עובר ידמה לתהליך שבניו יעברו.

.    "... כי במקלי עברתי את הירדן הזה ר' יהודה בר' סימון, בשם ר' יוחנן אמר: בתורה בנביאים בכתובים מצינו, שלא עברו ישראל את הירדן, אלא בזכותו של יעקב. בתורה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים, (יהושע ד): והודעתם את בניכם לאמר: ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, ישראל סבא. בכתובים, (תהלים קיד): מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור וגו', מלפני אלה יעקב.." (ב"ר ו:ה)                                                                   

יעקב אבינו עזב פעמים את ארץ כנען, פעם כאשר ברח מעשו אחיו, ועתה הוא חוזר אליה, ופעם כאשר הוא יורד למצרים בעקבות בנו יוסף, אך בניו הם אלה שחוזרים אליה כעבור כארבע מאות שנים. יש עוד דמיון מעניין, כאשר יעקב בורח לחרן, הוא חסר כל ומבקש מהקב"ה לחם לאכול ובגד ללבוש, ולבסוף הוא חוזר עם רכוש רב אשר עשה אצל לבן. כך גם כאשר יעקב ובניו יורדים למצרים הם עושים זאת בעקבות הרעב. יעקב אמנם לא זכה לחזור אליה בחייו, למרות שנקבר בה, אך בניו הם אלה שחוזרים אליה ברכוש רב.

כיצד יעקב נשלח חסר כל להביא אשה?                                                                         

אחת השאלות המעניינות שיש לשאול על יציאתו של יעקב לחרן היא, האם יתכן שמי שהולך לקחת אשה הולך ריקם? די אם נזכור את המטען המרשים שלוקח עבד אברהם כאשר הוא הולך למצוא אשה ליצחק[1], אביו של יעקב, כדי שנעלה תמיהה האם אכן הוא יצא בידיים ריקות, או שיש בדברי יעקב הצטנעות מיותרת. לתשובה זו יש פנים לכאן ולכאן, המדרש מציין שעשו שלח את אליפז בנו להרוג את יעקב, אולם מכיון שאליפז היה תלמידו, הוא עמד בפני דילמה בין כיבוד רצונו של אביו עשו, לבין כבוד רבו יעקב. ע"פ המדרש הפתרון שמוצא של אליפז כדי לצאת מסבך זה היה שהוא – אליפז, יקח את רכושו של יעקב, ומכוון שעני חשוב כמת יוצא מכך,שמחד הוא לא הורג את יעקב ומאידך הוא מקיים את מצוות אביו. בפירושו של האברבנאל לפרשת תולדות הוא מעלה אפשרות שיעקב אכן יצא מבית אביו חסר כל, דווקא בעקבות מכירת הבכורה:

"....וימכור את בכורתו: והמכירה אולי שהייתה, שעזב יעקב כל נכסי אביו אשר נשארו שלא יהנה מהם לא בחייו ולא אחרי מותו, כ"ש [כמו שנאמר], כי במקלי עברתי את הירדן הזה, שיורה שלא קיבל מנכסי אביו כלל, והיה זה לפי שנתן אותם לעשו בקנין הבכורה..." (ר' יצחק אברבנאל עמ' ש)

אולם בעל הפלא יועץ מרמז שיעקב לא הלך בהכרח כחסר כל לבית לבן, אלא שמתוך צניעות הוא מתייחס למה שהוא נושא עימו כדברים חסרי ערך, הבאים לידי ביטוי במלה "מקלי", מקל מסמל את החסר כל[2], ולכן הוא מסמל גם את מידת הענווה, שהרי מה יש לעני להתגאות בחסרונו?

"...מקלות, מרומז ג"כ למדת הענווה, כאשר אמר יעקב אבינו ע"ה [עליו השלום] , כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות (בראשית ל"ב), פירש רש"י: לא היה בידו לא כסף ולא זהב אלא מקלי לבדי, נראה לרמז בזה על מדת ההכנעה, כמאמר הכתוב : וכסף וזהב ירבה לך, וכו' ורם לבבך. ממילא מי שאין לו כסף ולא זהב אלא מקלו לבדו הוא בהכנעה..." (ר' יצחק שמואלביץ, פלא יועץ ח"א עמ' 13)                                        

 אם כן מה העניין שיעקב מזכיר כל זאת עתה? נראה שהוא חושש מכך שהעושר והרכוש שהוא צבר שינה את מידת ההכנעה והענווה שאפיינה אותו בצאתו לחרן. אולי אפילו פגמה במידת מה ב"איש תם" שהיה בבית אביו. לכן לקראת המפגש עם עשו הוא עושה חשבון נפש עם עצמו, האם העושר שהוא צבר מהווה מכשלה רוחנית, המחייבת עשיית תשובה ברגע גורלי מאוד עבורו ועבור משפחתו[3]. כדברי ה"פלא יועץ": "..אך שמא נתלכלכתי בחטא הגיאות, כי במקלי עברתי את הירדן הזה והייתי בהכנעה גדולה, ועתה הייתי לשני מחנות בעושר רב, ואולי ע"י זה נפלתי ברשת הגאווה וצריך אני לעשות תשובה...היינו, ע"י שהייתי לשני מחנות צריך אני לעשות תשובה.." (פלא יועץ, שם)                                                                                                                            

יעקב – שם נרדף לעקבה.                                                                                                   

מרגע הולדת יעקב ועד שנאלץ לצאת לחרן הוא גדל בצלו של עשו, הדומיננטי, איש השדה, יודע הציד אשר בוודאי גם מסוגל להחזיר מלחמה שערה אם הייתה מתרגשת לבוא, והנה כאשר יעקב לוקח את הברכות מעשו, עשו נמנע מלפגוע בו, אך מכנהו בכינוי המצביע על אופיו השלילי של יעקב ".. הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם " ( בראשית, כז :לו). השם יעקב עומד לו למכשלה, שהרי הוא מעיד על צורך של מאבק תמידי כדי לעקב מהלכים שעלולים לפגוע בו או בעתיד צאצאיו, לכן מאבקי ההישרדות שלו כוללים אפילו דרכים של רמיה וחוסר יושר לכאורה. כפי שאומר הראב"ע:

 "...הכי כמו אמת...קרא הקורא שמו יעקב. ויעקבני כמו מרמה, וכן בעקבה (מ"ב י, יט). ויתכן היותו מגזרת עקוב הלב (ירמי' יז, ט) והעקוב הפך המישור...." (  אבן עזרא בראשית פרק כז: לו)

גם כאשר מגיע יעקב לבית לבן הוא לא מוצא שם מנוח. לכאורה הוא הגיע לבית דודו המקבל אותו בסבר פנים יפות, אולם לאחר כחודש ימים, כאשר נראה שיעקב מתאקלם בבית לבן, לבן מציע לו עבודה תמורת שכר:"..וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים:וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.."(בראשית  כט:יד-טו ), אך מהר מאוד מתברר ליעקב שהעבודה עם לבן מחייבת מוסר עבודה גבוה ביותר כדי שלא יהיו טעות של לבן כלפי יעקב. על מוסר העבודה של יעקב בבית לבן אנו למדים דווקא מטענות יעקב כלפי לבן כאשר להן משיג את יעקב, לאחר שהוא בורח ממנו[4], "..זה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה: הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי.." (בראשית לא:לח-מ ) חז"ל למדים מדברי יעקב, שהוא היה מוכן לשלם אפילו על מה ששומר שכר פטור, כגון על דברים שהם בגדר נזק שנגרם מחמת אונס, ובלבד שכנוי הגנאי שהדביק לו עשו לא יבוא לידי ביטוי בשם – יעקב. וכאילו לא די לו במתח המלווה אותו לקראת המפגש הטעון עם עשו, נאמר ע"י הכתוב: "..ויאבק איש עמו...", (בראשית לב:כה) מה משמעותו של מאבק זה? מאבק שמסתיים לאחר שהאיש/מלאך[5] משנה את  שמו של יעקב , מיעקב לישראל. וניתן להוסיף ולשאול, מה משמעות בקשת הברכה ממי שנאבק עמו עד עלות השחר?

שינוי שם יעקב.                                                                                                                 

למעשה זו לא הפעם הראשונה שיש שינוי שם במקרא, אברהם ושרה היו אברם ושרי, גם עשו נקרא בין היתר אדום, מדוע יש שינוי שם במקרא?[6] נראה שהדבר מעיד על מהותו ויעודו של נושא השם. פעמים רבות השם הוא בגלל תכונה חיצונית של הנולד, ויש פעמים שהשם מהווה משאלה של ההורים. בד"כ שינוי השם נעשה ע"י ההורים, או דמות סמכותית אחרת, אבל כאשר שינוי השם נעשה ע"י הקב"ה, הדבר בהכרח בא להצביע על יעודו של נושא השם. כך אברהם,  מאדם אנונימי הוא מיועד להיות לאב המון גויים, כך שרה הופכת לאם האומה שתמשיך את זרעו של אברהם, והנה כאן אצל יעקב – ישראל, המאבק והצלחתו של יעקב לגבור על המלאך, מלמד על מאבק, שהוא יותר דיאלוג של צאצאיו עם האל. על שינוי שמו של יעקב אומר רש"י:

 "...לא יעקב - לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף את שמך, ושם הוא מברכך.." (רש"י בראשית פרק לב:כט)

במאבק של יעקב עם האיש/המלאך, יעקב מבקש להגיע להכרעה, הוא לא מוכן להשאיר את המצב על כנו, הוא מבין שהמאבק כאן הוא על משהו הרבה יותר עקרוני מאשר סתם מאבק בין שני אנשים זרים זה לזה. לדעת המדרש יש כאן מאבק בין נציגו – שרו של עשו, לבין יעקב. לכן יעקב מבין שיש כאן הזדמנות להבהיר את מעמדו מול אחיו, יש כאן הזדמנות גם לקבל גושפנקא לברכות שהושגו בדרך רמיה. שהרי כבר נאמר קודם, שחלק ממאבקי ההישרדות של יעקב חייבו אותו לנקוט בתחבולות. אע"פ שהוא זכה בבכורה ובברכת אביו, יעקב מבקש מהמלאך לברך על המוגמר. המלאך נאלץ לעשות זאת בשני אופנים, האחד שינוי שמו של יעקב, בדרך זו הוא מביא את יעקב להגיע להכרה כי שמו נקי מכל רבב, ומעתה יש בשמו – ישראל, מרכיבים של יושר – ישר, ושל חסות אלוקית – אל. ודרך הברכה מודה שרו של עשו, על ההעברה הסופית של הברכות מיעקב לעשו. לכן אל נתפלא כי הקב"ה משנה שוב את שמו של יעקב לישראל, והרי דבר זה כבר נעשה ע"י המלאך, רוצה לומר הכתוב כי כאן יש מעין חותמת של הקב"ה על העסקה שנעשתה בין המלאך ליעקב. ובכל זאת אומר המדרש:

"לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך - לא שיעקב יעקר ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו" (ברכות יב, ב).

מדוע יעקב ימשיך להשתמש בשם יעקב לצד שמו החדש – ישראל?. נראה שהמדרש רוצה להעביר מסר, שהדרך למנוחה ולנחלה עוד ארוכה מאוד. שהרי יעקב מסמל את העם הנרדף, השקוע במאבקי הישרדות, לעומתו, ישראל מסמל את העוצמה הביטחון ואולי אפילו את השאננות. וכנגד זה אומר המדרש, שגם כאשר תגיע למנוחה ולנחלה,".. לא שיעקב יעקר ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו.." עדיין יש לשמור על ערנות וכושר הרתעה ראוי כדי שישראל ישאר עיקר.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע