בס"ד

"..לך לך אל ארץ המוריה.." - בין עקידה לעקידה

וירא – חשון תשע"ד

 תחילת דרכו של אברהם כבחיר האל להיות אבי האומה שתזכה לכינוי "עם סגולה", באה לידי ביטוי בצמד המילים לך – לך. צמד מילים בעלי משמעות של תנועה מתמדת, תוך כדי חיפוש האמת והפצתה, תנועה שבדיעבד מתברר כי היא הונחלה גם לאומה שיצאה מחלציו – עם ישראל. דומה שאין אומה בעולם שחוותה את ה"לך – לך" מארצך וממולדתך, יותר מעם ישראל. נראה כי תיאור בלעם את עם ישראל: " הן עם לבדד ישכון.." הוא לכל היותר חזון אחרית הימים, שהרי לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל, אין מצב שבו עם ישראל היה שליט יחידי על חלקת אדמה ללא מעורבות זרים. אין עוד עם שסבל רדיפות וגלויות כמו עם ישראל, ובכל זאת שרד, כנראה ש"הלך – לך" שהנחיל אב האומה לבניו מכיל גם את יצר הישרדות.

רמז לכך שגם צאצאיו ימשיכו במסורת זו של תנועה מתמדת מצויה כבר בפרשת וירא. כאן אנו רואים שלא רק הוא – אברהם, חווה פיזית את הציווי של לך לך מארצך,וממולדתך ומבית אביך. התורה מספרת לנו שהחיבור בין ישמעאל – בן הגר, ליצחק - בן שרה, לא מוצא חן בעיני שרה, לכן היא מצווה על אברהם " ..גרש האמה הזאת ואת בנה..." אין כל ספק, כי לשמע בקשה מוזרה כזו, אברהם בוודאי נחרד, נדהם ומשתומם, בייחוד לאור העובדה שהיא באה משרה, היא שחוותה את העקרות במשך תשעים שנה, היא זו שהציעה את אמתה לאברהם כדי שזה יקים זרע, היא שמבינה מה משמעות של ילד בעיני אמו, בוודאי מבינה גם כי באמרה זאת, היא מעמידה את אברהם בפני דילמה קשה, כיצד זה איש החסד יעשה משהו שהוא נגד טבעו ואמונתו? המקרא היטיב להעביר לנו את הרגשתו של אברהם "... וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות  בנו..". כן, בעיני אברהם ישמעאל הוא לא רק בן בכור, הוא אולי אפילו הבן המועדף. שהרי לשמע הבשורה שיהיה לו בן נוסף, אך הפעם משרה אשת נעוריו, הוא אומר לקב"ה ".לו ישמעאל יחיה לפניך.." לכאורה די לו בישמעאל בנו, אולם הרמב"ן מציין כי הדאגה לישמעאל נובעת מהבנה שגויה של אברהם את דברי האל:

"...ואמר אברהם, אם ישמעאל יחיה לפניך...ועתה כאשר נאמר לו כי משרה יוליד, והבין כי הוא היורש, פחד פן ימות ישמעאל, ולכן אמר זה.." (רמב"ן בראשית יז:יח)

לאברהם היה ברור שמי שעתיד לרשת אותו הוא לא אחר מאשר ישמעאל, אך כאשר הוא מתבשר על כך שגם שרה תלד בן, הוא חושש שמא ישמעאל עלול למות ולכן בא יצחק במקומו. הקב"ה ממהר להרגיע את אברהם ואמר לו "..ולישמעאל שמעתיך.." כלומר: אל דאגה כל נזק לא יקרה לישמעאל בעקבות הולדת יצחק, והנה כאן לתדהמתו הרבה של אברהם הוא מצווה ע"י האל " .. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה..." כן גם לגבי בנו בכורו, הוא מנחיל את חווית ההתנתקות מבית אבא, אך הפעם לא כדי להנחיל את האמונה באל אחד, אלא כדי להגן על הבן הקטן – יצחק מפני דרכו של הבן הגדול – ישמעאל! דרך שלא עולה בקנה אחד עם המסורת של בית אבא. כך הם פני הדברים,  כפי שכנראה הם נראים בעיני שרה:

"...ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק...ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא..."

חששה של שרה מפני השפעה או פגיעה של ישמעאל ביצחק מבוטא בפסוק: "..ותרא שרה את בן הגר המצרית...מצחק .." זו הסיבה שהמקרא מציין, אך אין המקרא אומר מה פסול ראתה שרה בצחוק זה? ובכלל, מה הקשר בין צחוק זה למסקנתה של שרה:".. גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק.." האם ענייני הירושה הם אלה אשר עומדים לנגד עיניה של שרה? האם זו היא הסיבה העיקרית לדרישת שרה בגירוש ישמעאל. מה ראתה שרה בצחוקו של ישמעאל? רש"י מביא דעות שונות באשר למהות צחוק זה:

 "..מצחק - לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'..." (רש"י בראשית כא:ט )

לשיטתו של רש"י מדובר בשלושה פירושים שונים למילה "מצחק"

א. עבודה זרה – אסמכתא לכך מביא רש"י מהמלה לצחק, שמופיעה בחטא העגל.

ב. גילוי עריות – כגון: אשת פוטיפר המעלילה על יוסף כי הוא בה לצחק בה, במשמעות של תקיפה מינית לכאורה.

ג. ניסיון לרצוח את יצחק, על מנת שהוא – ישמעאל, יהיה היורש היחיד.

כל אחד מהפירושים הנ"ל הוא חמור בפני עצמו, אך דומה כי הסיבה שנותנת שרה לאברהם, קרובה יותר להצביע על ניסיון רציחתו של יצחק ע"י ישמעאל, שהרי היא אומרת לאברהם: "..כי לא יירש בן האמה הזאת..." כלומר, שרה מצביעה על כך שהדאגה לשלומו של יצחק, רק תלך ותגבר, אם לא בשלב זה שאברהם חי, אז בוודאי לאחר שהוא ילך לעולמו, כאשר יתפתח מאבק על הירושה. לענ"ד אפשר לראות הציווי של האל לגרש את ישמעאל, כפן אחר של עקידה ראשונה דווקא שבפניה ניצב אברהם, שהרי משמעותו של ניסיון זה הוא אחד – כמוהו כמו גזר דין מוות על ישמעאל והגר, בייחוד לאור התנאים השוררים בארץ ישראל של אותם זמנים. מה עוד, שגם כאן הוא ניצב בפני הדילמה הקשה, הרי הקב"ה אומר לו" "..לְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אתוֹ וְהִפְרֵיתִי אתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אתוֹ בִּמְאד מְאד...וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל..." (בראשית יז:כ), אם כן כיצד זה הוא מצווה לשלחו אל הבלתי נודע, אל סכנת החיים האורבת בפתח. בתגובה לתחושתו הרעה של אברהם בעניין גירוש בנו[1], חוזר ה' על הבטחתו ואמר לו " וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא.." (בראשית כא:ג ) מדוע הקב"ה מצווה על אברהם לקיים את דברי שרה, מה העניין החשוב כל כך שהקב"ה יתערב בעניינים שבינו ובינה. נראה, לענ"ד כי יש כאן מחשבה לטווח רחוק, כבר כאן הקב"ה מתכנן את השלב הקשה ביותר מבחינת הניסיונות שאברהם יעבור, ניסיון העקידה! הניסיון של גירוש ישמעאל הוא חלק מתהליך שיביא בסופו של דבר לציווי הנורא מכל: "קח את בנך את יחידך את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה ...והעלהו שם לעולה"

כאן היינו מצפים שאברהם יגיד עד כאן! הרי נאמר ".. ביצחק יקרא לך זרע.." מדוע אברהם לא שואל שאלה פשוטה ומתבקשת כזו. נראה שהמקרא אמנם רוצה להעביר את המסר של חיבור האדם לאל ומילוי רצונו ללא כחל ושרק. אולם ייתכן כי המקרא רוצה לומר דווקא את ההיפך, יש מצבים שבהם יש חובה לשאול. שהרי המלאך פונה פעמיים לאברהם. פעם כדי להסב את תשומת ליבו לכך שיעצור ויחשוב על מה שהוא עושה, ופעם שנייה כדי שיביט מסביבו ויבין כי העולה הוא לא בנו, חלילה אלה דווקא האיל הנאחז בקרניו.

שבת שלום ומבורך                                בן שושן אלעזר