בס"ד

מעמד הר סיני – אירוע מתמשך

שתי חוויות מרכזיות, בעלות קשר הדוק מעצבות את  דמותו של עם ישראל: יציאת מצרים ומעמד הר סיני. דומה כי כל שנות הגלות של מצרים לא באו אלא להכשיר את עם ישראל לקבל עליהם עול תורה ומצוות, ויותר מכך - גם להבין את המשמעות המוסרית שיש בקיום כל המצוות הכלולות בה. פעמים רבות התורה מנמקת כי הסיבה לנתינתה של מצווה מסוימת היא, "..למען תזכור כי עבד הייתה בארץ מצרים.." (דברים טו:יד) ויותר מכך הדיברה הראשונה שבעשרת הדברות מציינת את הזיקה שבין מעמד הר סיני ליציאת מצרים : "אנכי ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים.." (שמות כ:א) האבן עזרא בפירושו הארוך לספר שמות מתייחס לשאלה מעניינת: מדוע הקב"ה לא אמר אנכי ה' אשר בראתי את העולם, אלא מסמיך זאת דווקא ליציאת מצרים? תשובתו כפי שניתנה לר' יהודה הלוי הייתה:

"...שאלני ר' יהודה הלוי מנוחתו כבוד, למה הזכיר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר שעשיתי שמים וארץ, ואני עשיתיך וזאת היתה תשובתי אליו. דע, כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם ..והנה השם הנכבד הזכיר בדבור הא', אנכי ה' אלהיך. וזה לא יוכל להבין רק מי שהוא חכם מופלא... וחכמי האומות אינם מכחישים, כי השם הוא לבדו עשה שמים וארץ. רק הם אומרים, כי השם הוא עושה תדיר בלי ראשית ואחרית. והנה השם עשה אותות ומופתים במצרים, עד שהוציאם משה להיות להם לאלהים..." (אבן עזרא שמות פרק כ פסוק א )

 לשיטתו של הראב"ע, קשה לעם שזה עתה יצא מבית עבודה זרה – ממצרים להאמין תכף ומיד בדבר לא מוחשי, או כדבריו רק מי שהוא חכם מופלא יכול להבין את המשמעות של ידיעת ה'. אולם באמצעות דבר שקרוב אליהם, כגון: המכות על המצרים, יציאת מצרים וקריעת ים סוף     שהם חוויות מוחשיות ניתן בהחלט לחנך את העם ולהביאו לידי אמונה בהקב"ה. אך בגישתו של רבינו בחיי יש משום תוספת על דברי הראב"ע:

 "..ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כדי לתת מופת על אלהותו וקבלת מלכותו מכל מה שראו עיניהם והם יכולים להעיד עליו..ועוד כי ההוצאה ממצרים כוללת בריאת עולם...וממה שנשתנה הטבע בהם יתבאר מזה חדוש העולם.." (רבינו בחיי, שמות כ:א)

התוספת המעניינת שמביא רבינו בחיי היא, שהאמונה בבריאת העולם כלולה למעשה בכל תהליך יציאת מצרים, שהרי מי שברא את העולם, יכול גם לשנות סדרי בראשית. רק מי שברא את העולם יכול לשנות את חוקי הבריאה ולגזור את ים סוף לגזרים! לכן בהזכרתו כי הוא ה' אשר הוציאם ממצרים, יש פניה הן למוחשי – כל הנסים שראו עיניהם, והן לעל טבעי – ההכרה באלוהותו של ה'.

אולם נראה כי מסתתר כאן רעיון נוסף - ההיבט החינוכי. האמירה "אשר הוצאתיך מארץ מצרים.." כוללת גם פניה לרגש. העובדה שאתה כעם סבלת תחת יד מענה, חייבת להפוך אותך לאדם רגיש יותר למצוקות של החלש בחברה, להיות ערני יותר לגר ליתום ולאלמנה, ולמעשה  להיות מוסרי יותר כלפי כל אדם, כפי שמעידה הגמרא במסכת שבת:

"...מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור..." (תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד א )

הלל נותן בפני הגוי כלל שהוא אבן היסוד של כל התורה -  מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך. או כפי שניסח זאת רבי עקיבא על דרך החיוב, "ואהבת לרעך כמוך, זה בלל גדול בתורה.."

גישת הגמרא במסכת שבת נותנת נקודת מבט שונה, לשיטת הגמרא אמירה זו מכוונת דווקא נגד הוויכוח שיש לקב"ה עם המלאכים על נתינת התורה לישראל, הגושפנקה להורדת התורה היא התשובה שנותן משה למלאכים בעניין יציאת מצרים:

"..ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם.. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! .. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ:ב) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? .."( בבלי  שבת דף פח עמוד ב)

תשובתו של משה למלאכים כי הם לא השתעבדו במצרים, ואין הם כמלאכים מחייבים במצוות האחרות שכתובות בתורה. היא הטענה שמשכנעת גם את המלאכים להודות כי התורה אכן צריכה להיות ניתנת לבני האדם. יותר מכך- מהות הורדת התורה לארץ היא כדי שעם ישראל יקיים אותה כדי להביא לידי השלמת הבריאה, כפי שמעידה הגמרא במסכת עבודה זרה: "..מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם מקבלין ישראל את התורה מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו"

 הנצי"ב – בעל העמק דבר. מציין בהקדמה שלו לספר שמות, כי ספר שמות הוא למעשה חציו השני של ספר בראשית. דברים אלה מסתמכים כאמור על דברי הגמרא , כי גמר הבריאה הוא בהסכמת בני ישראל לקבל את התורה. אם כן ברור למדי מדוע דווקא ספר זה מכונה "הספר השני", בעוד שאר הספרים לא מצוינים במספור, שלישי, רבעי וכו'.  כלומר ספר שמות הוא המשכו הענייני של החלק הראשון – בראשית שעסק בבריאת העולם. והחלק השני – ספר שמות הוא בריאתו של העם שימלא את העולם החומרי בתוכן רוחני - עם ישראל.

"..זה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה... היינו, בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל: "'בראשית' - בשביל ישראל שנקראו ראשית". פירוש, תכלית העולם בכלל. הוא שיהא אומה אחת, "חלק ה' עמו"  וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם,.. נמצא דמתן תורה הוא גמר הבריאה, והיינו הך דיציאת מצרים, שאז היו ראויים ישראל לקבל התורה ולהשלים הבריאה ולבא בזה לתכלית יצירתם. נמצא דספר שמות הוא ספר שני להראשון, כמו שהמה ענין אחד ובו שני חלקים של ספר הבריאה.." (העמק דבר – הקדמה לספר שמות).

אמנם בני ישראל קיבלו עליהם תורה ומצוות. אך האם אירוע אחד מספיק כדי לקיים עולם ומלואו? חז"ל לימדונו כי העולם מתקיים בזכות מילוי מצוות התורה. אם כך קבלתה לא יכולה להיות אירוע חד פעמי, אלא תהליך מתמשך. ביטוי לרוח זו ניתן לראות בנוסח ברכות התורה. הן נפתחות באמירה "..אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.." כלומר נתינת התורה בלשון עבר, אך הן נחתמות בלשון הווה "..נותן התורה." כלומר כל פעם שאנו עושים שימוש בתורה ומחדשים בה איזה חידוש, הדבר שווה ערך כאילו קיבלנו אותה מחדש כל פעם. נמצא אם כן שתהליך קבל התורה במעמד הר סיני הוא תהליך מתמשך לאורך כל הדורות ואפילו בימינו אנו חווים ומחדשים אותו מחדש.

שבת שלום ומבורך

בן שושן אלעזר