בס"ד

מעמד הר סיני –  ביסוס האמונה של בני ישראל בהקב"ה.

פרשת יתרו – שבט תשע"ג

מעמד הר סיני היה האירוע המכונן החשוב ביותר בתולדות עם ישראל, גדול יותר מכל עשרת המכות ואפילו מנס קריעת ים סוף. שהרי בכל האותות והמכות שקיבלו המצרים במצרים, בני ישראל היו פסיביים, זה היה עניין מיצרי שלכאורה לא נגע לבני ישראל. אפילו שאחרי נס קריעת ים סוף נאמר שבני ישראל הגיעו לדרגת אמונה גבוהה, הן בקב"ה והן במשה כנציגו של האל, עדיין אמונתם לא הייתה מושלמת, ולדעת הראב"ע, לא כל העם האמינו במש והבקב"ה:

"...וישראל היו במצרים, והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת. והייתה נבואת משה בספק אצלם, ואין טענה ממילת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי כתוב וירא ישראל ולא כל ישראל. ואילו היה כתוב כל ישראל ידבר על הרוב כמשפט הלשון..." (אבן עזרא שמות י"ט:ט)

 שהרי אפשר לטעון שהנס לא נועד רק לצורך הצלת בני ישראל, אלא גם כדי שהקב"ה יפרע מהמצרים. ובכלל, מה הטעם שהמצרים ירדפו אחרי שני ישראל, לאחר שגם הם הגיעו להכרה שאלוהי הישראלים נלחם למענם! לכן לדעת הרמב"ם - רק לאחר מעמד הר סיני הגיעה האמונה באל לדרגה מושלמת:

"...משה רבנו - לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות, יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף, אלא כל האותות שעשה במדבר, לפי הצורך עשאן... ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני, שעינינו ראו, ולא זר; ואוזנינו שמעו, ולא אחר..." (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ח א-ג)

העולם תלוי ועומד למוצא פי בני ישראל

חכמים תמימי דעים כי תכלית העבדות במצרים והיציאה ממנה לא הייתה אלא כדי ליצור עם מוסרי ובעל מערכת ערכים המבוססים על מודעות חברתית גבוהה, כדי שיוכל בהתנהגותו להפיץ את האמונה באל אחד. לולי כל זאת לא היה טעם ליצירתו של העולם! ולדעת הגמרא, אם ישראל לא היו מקבלים את התורה, העולם היה חוזר לקדמותו:

"...דאמר בן לקיש מאי דכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו..." (עבודה זרה ג:א)

קבלת התורה ע"י בני ישראל גרמה נחת רוח לא רק לקב"ה, אלא אפילו מלאכי השרת, שתחילה התנגדו לבריאת העולם, באו ושמו כתרים לכל אחד מבני ישראל שאמרו נעשה ונשמע.

"...דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע..." (שבת פח:א)

עם של עבדים עובר תהליך מדהים!

ניתן את דעתנו לתהליך שהוא עצמו בגדר נס – איך זה שעם אשר רק לפני חמישים ימים היה עדיין שרוי בעבדות וחשוף לאלפי אילים בחברה הפגאנית שבה הוא חי, מצליח לעבור מתפיסה תרבותית רב אלילית , לכדי אמונה באל אחד ויחיד, ונבין מזה את גודל המעמד שחוו בני ישראל לרגלי ההר, או כפי שמוסיף ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי:

"....אם כי האמין העם אחר המופתים האלה בכל אשר הודיעם משה ע"ה עוד נשאר ספק בלבם האמנם ידבר האלוה עם בשר ודם. אולי אין התורה באה בראשיתה כי אם מדעתו של אדם וממחשבתו, ורק אחר כך באים ההארה והסיוע מאת האלוה...." (ספר הכוזרי, מאמר ראשון פ"ז)

עם כזה עם כל התהליך שעבר, לא היה יכול לעמוד בפני המעמד הנשגב של שניעת הקול האלקוי, עד כדי כך שביקשו ממשה:"... וַיאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלהִים פֶּן נָמוּת..." (שמות כ:טו) שמיעת קולו של האל ע"י העם, כאשר הפעם אין מצרים בסביבה, אין גורם שיכול להיפגע ממעשיו של הקב"ה, מפחידה את העם. עתה הדברים מכוונים אליהם ישירות, אבל אין בכוחם לעמוד מול תופעה אלוקית כזו. תהילך זה היה חיוני כדי ליצור את תלותם של העם במשה כמביא דברו של האל. רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים מציין שהמהפך המחשבתי והתרבותית שחל בעם, הוא תוצאה ישירה של מאמצי משה בכל תהליך גאולת בני ישראל ממצרים, לכן היה ראוי שהקב"ה יגמול לו על פעולתו למן העם בכך שיגביר את זיקם אליו, דווקא במעמד הנכבד מכל – מעמד הר סיני:

"...והוא מבואר כי שש מאות אלף רגלי שיצאו ממצרים, מורגלים בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לא היו ראויין למדרגה גדולה כזו, ואע"פ כן הגיעו אליה באמצעות משה רבנו עליו השלום. אמר השם יתברך, הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך [וגם בך יאצינו לעולם]..." (.ספר העקרים מאמר שלישי פרק י"א )

ומוסיף בעל העיקרים ואומר כי תכליתו של מעמד הר סיני היה גם להביא את העם לידי אמונה כי הקול האלוקי יכול להגיע לאנושות באמצעות האדם, בדרגות נבואה שונות, ואפילו ההכרה של בן אנוש בקיומו של אל אחד היא בבחינת דרגה נבואית מסוימת.

"...אמר הכתוב: קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול. והגיעו אליה בחסד אלהי ובאמצעות משה, וזה כדי שיסתלק מלבם הספק שהיו מסופקין באפשרות הגעת הנבואה אל האדם. שע"ז היו תמהין אחר מתן תורה, ואומרים "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים" וגו' (שם כ"ו), שיראה שישראל היו מסופקין באפשרות הגעת הנבואה אל האדם עד היום ההוא. ....ואחר המעמד ההוא הודו באפשרות הגעתה. אמר הכתוב "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (שם ה'), שיראה שבאותו מעמד הוסר מלבם הספק הזה. (.ספר העקרים שם)

רק ההכרה שהקול האלוקי: "... לא תגנוב, לא תרצח, לא תחמוד, לא תנאף,..."  ועוד. הוא זה אשר מצווה את האדם, ומהדהד באוזני יום יום, יכולה להביאו לידי התנהגות מוסרית נאותה.

שבת שלום ומבורך                      בן שושן אלעזר