תפריט

בס

בס"ד

               

 

יונה – מידת הדין מול מידת הרחמים

כיפור – תשרי התשע"א

 

 

בשיאו של יום הכיפורים, תיקנו חז"ל שיש לקרוא את ספר יונה, כמפטיר לתפילת המנחה. חז"ל לא בחרו פרק מתוך הספר אלא את כולו, מדוע? נראה שחז"ל רצו להדגיש את אפסות האדם, מול עוצמת האל, אך לא כדי לגמד את האדם או להשפילו בפני האל, אלא דווקא מתוך נקודת מבט שחסרונו של האדם יכול להפוך ליתרון בעיני האל. כאשר האדם מכיר במגבלותיו שלו, ומנגד הוא בא לידי ההכרה שהקב"ה מנהיג את עולמו במידת החסד, יש סיכוי שגם מערכת הערכים שלו תהיה מוסרית וטובה יותר. בנוסף לכך הוא צריך לבוא לידי ההכרה שבמידת הדין בלבד, אי  אפשר יהיה להבטיח את קיומו התקין של העולם. או כפי שאומר משורר ספר תהלים:"..עולם חסד יבנה.."(תהלים פט:ג). שהרי אם לא הייתה קיימת מידת החסד, מה טעם יש בעשיית התשובה. חשוב לציין שהתשובה היא לא המוטיב המרכזי היחיד בספר יונה, היא בהחלט נדבך חשוב בספר, אך נראה כי הדגש העיקרי הוא דווקא על מה שסובב סביב רעיון התשובה - איש לא יכול להימלט מפני הקב"ה. כפי שמביא בעל " תיקון יששכר " בשם ר' דוד אבודרהם:

"..והטעם להפטרה זו ללמד לבני העולם שאין שום אדם יכול לברוח מן השם יתברך, אם עבר שום עבירה...אין לו מנוס אלא תשובה...ויש לומר עוד טעם אחר, להודיע שהשי"ת [ השם יתברך] מוחל וסולח לשבים העוברים, אפילו קהלה או עיר כולה עוברת, כאמור בנינוה של יגדל ויכבד רשעם שעשו בעיניהם להיותם רבים מסכימים ברשע, וימנעו מעשות תשובה...."  (יששכר בן סוסאן – תיקון יששכר)

תפיסה זו מצביעה על כוח הציבור לטוב ולרע, כל אדם מצווה לנהוג ביושר כל השנה, לא רק בימי הסליחות. אלא מה טרדות חיי היום יום, לא מאפשרות לאדם להתבונן במעשיו ולעשות חשבון נפש יום – יומי. כתוצאה מכך יש לא מעט נורמות שליליות שהן נחלת הרוב, לכן הן נתפסות כדבר שלא ניתן לתיקון או אפילו מקבלות גושפנקה מכך. כנגד מסר זה אומר בעל התיקון יששכר, שאפילו לציבור הנמצא במצב מוסרי ירוד, שבו המותר הופך לאסור, והאסור למותר, יש פתח לעלות על דרך הישר, שהרי נינוה שהייתה מיועד לכליה ניצלה בזכות שיפור דרכם המוסרית, ובעיקר ביחסים שבין אדם לחבירו. על אופן תשובתם של אנשי נינוה אומרת המשנה:

"..סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד? מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין; וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין: אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה 'וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם', אֶלָּא: 'וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה'; וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם'. עָמְדוּ בִתְפִלָּה. מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם..."  (משנה, תענית, ב:א-ב)

 גדולתם של אנשי נינוה היא שתגובתם והתנהגותם החיצונית, לשמע הבשורה על עתידה המר של נינוה, לא הייתה מהשפה ולחוץ. המשנה מעידה כי הקב"ה רואה בעיקר את תיקון מעשיהם הרעים, שהיא התשובה האמיתית. מסר זה בא ביום הכיפורים כדי להדגיש בפני הציבור כי הצום, התענית והתפילות, חשיבותן במקומה עומדת, אך אם הדבר לא בא בנוסף לשיפור המערכת המוסרית של האדם, הרי זה " כטובל ושרץ בידו".

הנביא יחזקאל מבטא את רעיון התשובה וחשיבותה בפסוק:"...אמור אליהם: חי אני, נאם אד-ני ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל..." (יחזקאל לג:יא). אין הקב"ה חפץ במות הרשע, אלא בעיקר בדרך השיקום של החוטא או העבריין. וממשיך הנביא יחזקאל ואומר:"..חבול ישיב רשע, גזלה ישלם, בחוקות החיים הלך, לבלתי עשות עול - חיו יחיה, לא ימות." (יחזקאל לג:טו). יש בידי האדם לתקן חלק מהעולות שעשה בעבר, אך חייב הוא לדבוק בדרך הישר כדי שיוכל להמשיך לחיות.

 ספר יונה בא להציג בפני הקורא את הקונפליקט בין העובדה שהחוטא, לא רק שהוא לא נענש על מעשי העבר, אלא שיעילותה של התשובה כל כך גדולה, עד שהוא זוכה למחילה ולכפרה ולהגדרה של מי שאפילו צדיקים גמורים אינם עומדים במחיצתו. אצל יונה הדברים מאוד מוגדרים, או שאתה צדיק, ומגיע לך שכר על כך, או שאתה חוטא ומגיע לך עונש על כך, אין מצב ביניים! כך אומר יונה:

 "...וַיֵּרַע אֶל יונָה רָעָה גְדולָה וַיִּחַר לו:  וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיּאמַר אָנָּה ה' הֲלוא זֶה דְבָרִי עַד הֱיותִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה..." (יונה ד:א-ב)

חשיבותו של הספר והבנת התוכן והמסר שהוא רוצה להעביר לציבור הקוראים, ביום שבו אימת הכרעת הדין האלוקי, דין שהוא ללא משוא פנים, אך עם תקווה לרחמים, עומדת לנגד עיני האדם, יצרו מצב שבו קהילות שונות תרגמו אותו לספות זרות, על – מנת לקוראו בשפה המתורגמת ביום הכיפורים, כפי שמעיד הספר "דיני ישראל ומנהגיו", הוא מציין מקרה שבו קהילת יהודי האי קנדיא (כנראה אחד מאיי יון) רצו לבטל את המנהג לקרוא את הפטרת יונה ביוונית, על כך אומר להם המהר"ם מפדובא:

".. בקהלות ישראל אשר על האי קנדיא היה מנהג לקרוא ההפטרה, ביחוד ביום הכיפורים במנחה – הפטרת יונה – בשפה יונית. על מנהג זה ערער רבי אליהו קאפסאלי,...כי מצא בו דופי ונטיה מהתורה ויאמר לבטלו. והרב רבי מאיר קטצנלבגן [מהר"ם מפדובא] משאל על זה, וראה נא מה שכתב, וז"ל [ וזה לשונו]:ראיתי אשר חבר מעלתך לבטל מנהג קדמון בעירך, אשר נהגו לקרוא ביום כיפור בהפטרת יונה, שלושה פסוקים הראשונים בלשון הקודש ולתרגם אח"כ כל הנביא מראש ועד סוף בלעז יוני ולדלג אחרי כך על הנביא – לא זו הדרך להשען על בינתנו ולבטל מנהג קדום.." ( שו"ת מהר"ם פאדובה, סימן ע"ח, בתוך: דיני ישראל ומינהגיו – ר' שמריהו לייב הורוביץ עמ' 24)

תשובתו של המהר"ם מפאדובה מאפשרת לקהילה לא לחרוג מהמנהג של קריאת הפטרת יונה בתרגום יוני, למרות החלטתו של הרב המקומי לנסות לשנות את המנהג. כנראה שלנגד עיניו יש חשיבות יתר להבנת התוכן והמסר שספר יונה מציג בפני העם.

בהתנהגותו של יונה, ובמסכת האירועים הפוקדים אותו בשלבים השונים של הספר, אפשר לחוש בצורה ברורה מאוד את פועלו של הקב"ה על – מנת להאיר את עיני הטועה ולהביאו לדרך הישר. חז"ל אמנם קבעו את הכלל: "... בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו.." ( במדבר רבה כ: יא ) אבל חסדיו של הקב"ה על כל ברואיו, והמלצתו לאדם היא:"... הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ..." (דב' ל:יט). נכון, לא כל העולם כולו ורוד, לצד היופי שבבריאה יש גם את סכנות, ומאבקי הישרדות לא מעטים, חלקן אמנם לא בשליטתך, אבל לפחות על אלה שאתה יכול לשלוט בהם, עשה ככל שביכולתך לא למעוד בהם, ואם מעדת, אל תאמר הריני רשע, ממילא אין דרך חזרה, לכן ארשע עוד,דע כי בכל שלב יש דרך חזרה, וככל שהיא בשלבים ראשונים היא קלה יותר. כאן באה גדולתו של ספר יונה המלמד אותנו שהענישה היא הברירה הפשוטה והקלה העומדת לפני האל, אך לא זו הדרך הנכונה או כפי שאומר הנביא יחזקאל לעי"ל. הקב"ה לא חפץ במיתתן של רשעים, אלא בשובם מדרכם הרעה למען יחיו.

 

גמר חתימה טובה

בן שושן אלעזר

חזרה לדף הראשי - פרשת השבוע

דף הבית

דבר המנהלת

ספר מחזור 2016

ההיסטוריה של רוגוזין

האמנה הבית ספרית

תקנון ביה"ס תשע"ט

זכאות לתעודת גמר

עיקרי המשמעת

לוח צלצולים

לוח חופשות תשע"ט

פעילויות ואירועים

למידה בשעת חירום

כתבות ופרסומים

ספריית רוגוזין

פרשת השבוע

קיר הזיכרון

המסע לפולין תשס"ח

המסע לפולין תש"ע

המסע לפולין תשע"א

המסע לפולין תשע"ז

לתלמידים

מקצועות הלימוד

עיתון ביה"ס

צוות היועצים

מערכת שעות תשע"ח

לוח מבחנים

מועדי בגרויות

מאגר משימות אוריינות

שיעורים פרטיים חינם

מסך חכם

תמונות מארכיון קרית גת

חינוך פיננסי

למורים

שולחן עבודה אורט

משחוק בהוראה

חלופות בהערכה

כלים דיגיטליים

השתלמויות במודל

תוכניות עבודה

להורים

מדריך שומרי מסך

הנחיות בעקבות גל הטרור

שירותי בריאות לתלמיד

תקנות תעבורה

חוברת הדרכה להורים

קישורים

דואר מורים ותלמידים

תקשוב ואינטרנט באורט

ציוני בגרות


צור קשר