|
"בית ראשון" ו"בית שני"
בית המקדש הראשון נבנה בירושלים על ידי שלמה המלך,
ועמד על תלו יותר מ-400 שנה. המקדש היה מקום הפולחן המרכזי, הקריבו בו
קרבנות, העלו אליו את הביכורים, ועלו אליו לרגל בשלושת הרגלים (פסח, שבועות
וסוכות). בית המקדש נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה, לאחר
שצדקיהו מלך יהודה לא סר למרותו ומרד בו. רוב העם הוגלה לבבל.
בית המקדש השני נבנה כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, על ידי גולי בבל
(עליית "עזרא ונחמיה"), ששבו לירושלים לאחר שקיבלו רישיון מכורש מלך פרס.
בית המקדש השני עמד על תלו כ-580 שנה. בתקופת המלך הורדוס, בסוף המאה
הראשונה לפני הספירה, בית המקדש הגיע לשיא פארו ונחרב על ידי טיטוס הרומאי
בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד הגדול.
המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני נקרא הר המוריה או "הר הבית".
הכותל המערבי הוא הקיר המערבי של החומה שהקיפה את שטח הר הבית.
במקרא ישנה מצווה להקים מקדש - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמ' כה,ח).
במדבר היה המשכן הנייד שהוקם בידי משה, תחליף לבית המקדש. כאשר הגיעו ישראל
לארץ הם בנו משכן זמני שנדד במספר מקומות. אחד מהם היה שילה, כמסופר בספר
שמואל.
בבית המקדש היו כלי פולחן שונים. העיקריים שבהם: מזבח העולה - שעליו הקריבו
הקורבנות והמנחות, מזבח הזהב - שעליו הקטירו קטורת של בשמים. המנורה -
שהודלקה מידי יום וסימלה את אור החכמה. וארון הברית - שבו היו לוחות הברית
ושברי הלוחות הראשונים. מעל הארון היו הכרובים - שעל פי האמור במסכת יומא,
היו פסלים של מלאך ומלאכית מזהב, שמסמלים את הקשר בין הקב"ה לישראל.
המקום הקדוש ביותר במתחם של המקדש היה קודש הקודשים שבו היו הארון
והכרובים. בכל ימות השנה היה מקום זה, מובדל בפרוכת בד שעליה היה רקומים
הכרובים ואילו בשלושת הרגלים, היו מפשילים את הפרוכת, כדי שהעם יוכלו לראות
את את הארון והכרובים. למקום זה היה מותר להיכנס רק לאדם אחד לכהן הגדול
ורק יום אחד בשנה ביום כיפור. לאחריו בקדושה היה המתחם של הקודש, שבו היו
מזבח הזהב והמנורה אחד למול השני. באזור זה היה מותר רק לכוהנים מזרע אהרון
לשהות. הכוהנים היו חייבים ללכת יחפים במקדש מפאת קדושתו, והייתה מערכת
חימום תת קרקעית שחיממה את כפות רגליהם בימי החורף.
בנוסף לכוהנים, גם ללויים היו תפקידים. בנדודי המדבר הם היו אחראיים על
נשיאת כלי המשכן והובלתם. ואילו במקדש היו להם שני תפקידים: הראשון להיות
חיל משמר, לאבטח ולשמור על הפתחים, ולהרחיק את מי שאינו ראוי להיכנס, והשני
לשורר שירי מעלות ולנגן בכלי נגינה. על פי המתואר במסורת שירת הלויים הייתה
קסומה ומיוחדת.
על פי המתואר בספר עזרא, כורש החזיר את כלי המקדש מידי נבוכדנצר, אבל חלק
מכלי המקדש, ובהם הארון והכרובים נעלמו בחורבן בית ראשון ולא היו קיימים
בבית שני. על פי המתואר בשער הניצחון של טיטוס, מנורה וכלי פולחן נוספים
היו גם בבית שני. שני בתי המקדש עמדו ביחד על תילם כאלף שנים.
|
