בית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל
בראשית
שיבת ציון,
בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן
הבית הראשון במאה השישית לפני הספירה, בתמיכה ועידוד הפרסיים בעקבות
הצהרת כורש,
כאשר עממי האזור ובראשם "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד
הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי" (ספר
נחמיה ב), ניסו להפריע לתהליך זה. כפי המתואר שם "הַבּוֹנִים
בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה
בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ
אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים" (נחמ' ד,יא-יב).
מטרתם של העולים הייתה שיקום בית
האלוהים החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש
ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה
והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישב הסנהדרין.
בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך
והספרים
החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי
הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת התהילים והימנוני דת שונים. הבאים
לבית המקדש היו זובחים קורבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או
למשפט.
המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות
עזרות שהקיפו אותו. ההיכל עמד בראש
הר הבית
ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצידיהן היו מוסדות המקדש ובתי
מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה
נערכו התאספויות לשם קריאת תורה, באירועים אלו היו נוכחות גם נשים - דבר
שמבדיל את בית המקדש השני מהראשון.
את הקורבנות היו מקריבים בעזרה הפנימית
שהקיפה את ההיכל, בהיכל הודלקו קטורות ודלק נר התמיד. בקודש הקודשים -
הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכוהן הגדול קטורת פעם
אחת בשנה, ביום
הכיפורים.
המקדש שנבנה בידי העולים היה פשוט וללא
פאר כדי למצוא חן בעיני כל העם. המלך
הורדוס
(19 לפנה"ס) שכלל את המקדש והפכו ליצירת פאר כפי שכתוב בגמרא שהאמרה: "מי
שלא ראה בהמ"ק בבנינו לא ראה בניין מפואר מעולם" נאמרה על בניין הורדוס.
בית המקדש השני היה בנוי מאבני שיש ירוק ולבן ויש שסוברים גם שיש כחול שהיה
יוצר מראה של גלים (סוכה
נא, ב). אף לאחר מותו המשיכו בשיפורי הבנייה ובהרחבת הבית כמעט עד לחורבנו.
העם היה מביא למקדש קורבנות בוקר וערב,
העבודה הייתה מלווה בשירת התהילים ובקריאה בתורה. את הקורבנות היו מקריבים
הכוהנים
הגדולים בעיקר מזרם הצדוקים.
אולם חובת עבודת המקדש הייתה בידי העם, ועל כן היה מחויב לכלכלו- תרומה
שנתית בגובה "מחצית השקל". אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם למקדש
הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח,
בסוכות
ובשבועות.
אבל בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, סיר המן (מזון שנתן ה' לבני
ישראל בדרכם לכנען),
האורים והתומים
ומטה אהרון, אבל היו בו המנורה וכלי פולחן נוספים.
בית המקדש השני עמד על תילו כ-585
שנים, ונחרב ע"י הרומאים בשנת 70 לספירה ולא הוקם בשלישית אף שהיו רעיונות
כאלו מטעם הרומאים, כמה מאות שנים לאחר חורבנו.
|