|
בית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על-ידי
שלמה המלך (930-970 לפנה"ס).
דוד המלך עשה את ירושלים למרכז מדיני-דתי לממלכת ישראל, והעביר אליה את
ארון האלוהים (שמואל ב ו-ז) ואילו שלמה בנה את המקדש כ"בית זבול" לאלוהים
וכסמל לזיקת העם לבית דוד. הוא נבנה במקומו של גורן ארנן היבוסי, שם רכש
דוד את הקרקע, והקים בו מזבח לה' (שמ"ב כד,כא-כד).
בנית כל מערכת הבניינים והכלים של בית המקדש ארכה ככל הנראה 16 שנים (מהשנה
הרביעית למלכות שלמה ועד לעשרים), כאשר הבית עצמו נבנה במשך שבע שנים.
לצורך הבניה גבה שלמה מיסים רבים מהעם, והסתייע בעבודתם ובניסיונם של
הצידונים.
במקדש היו 3 חלקים עיקריים:
האולם - המבוא למקדש
ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הפולחן הרגילה
הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים.
יש חוקרים הסבורים כי הדביר עמד על "אבן השתייה" שיש שסוברים שזוהי אותה
האבן השוכנת היום בתוך כיפת הסלע ושימשה לו כדוכן. בחצר המקדש עמד מזבח
הנחושת להקרבת קורבנות, ולפני הכניסה לדביר עמד מזבח ארזים מצופה זהב,
שעליו היו מקטירים קטורת.
בית המקדש היה סמוך לבית המלך ותפס חלק ניכר משטח העיר. הוא עלה בהדרו על
כל בתי הפולחן בישראל. הבנייה מאבני גזית ומעצי ארז וכן מעשי האומנות בתוך
המקדש ומערכת כלי הפולחן, היוו חידוש בארכיטקטורה הישראלית בימים ההם.
סגנון הבנייה היה מצרי.
עם בניית בית המקדש לא בוטל הפולחן בבמות שבחלקי הארץ השונים, ואלה הוסיפו
לשמש לצורכי זבח וקורבן, למרות שהתורה אסרה שימוש בבמות בזמן שבית המקדש
קיים. עם פילוג הממלכה (930 לפנה"ס) נותקה ממלכת ישראל מהמקדש בירושלים
שהיה מעתה מרכז פולחן לממלכת יהודה בלבד. בממלכת יהודה הוסיפו לזבוח בבמות
השונות עד לימי יאשיהו (662 לפנה"ס) כאשר נהרסו הבמות ובית המקדש נהיה
למקום היחיד לעבודת אלוהים. בזמן זה אף נאסרה עבודת אלילים איסור גמור
והציווי על עבודת האלוהים הפך לייסוד האמונה הישראלית.
בית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות שנה עד שהועלה באש ב-586 לפנה"ס
ע"י נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, שכבש את ירושלים והחריבה.
חורבן הבית סיים את תקופת "בית ראשון". במהלך גלות בבל, פסק בית המקדש לשמש
בית רוחני ליהודים.
|
