מורשת - אישים ביהדות

אישים ביהדות אבות ואמהות האומה משה רבנו אליהו הנביא עזרא ונחמיה חז"ל תנאים ואמוראים
בית הילל ובית שמאי רבי יהודה הנשיא רבן יוחנן בן זכאי רבי עקיבא

בר יוחאי

 רבי יהודה הלוי רש"י
רמב"ם הרמב"ן הבעל שם טוב הגאון מוילנה רבי שלמה שבזי הרב יצחק הכהן קוק
.הבעל שם טוב -  ר' ישראל בן אליעזר, 1700 – 1760  שנודע בכינויו "בעל שם טוב", היה בעל סגולות ויכולת לחולל נפלאות. הוא ייסד את תנועת החסידות במזרח אירופה במאה ה- 18. במשך השנים התאספו סביבו "חסידים", ההולכים בתורתו, ויחד חוללו  את אחת התופעות הרוחניות ה"החשובות ביותר של העת החדשה ביהדות - ה"חסידות" .החסידות היא תנועה דתית וחברתית שטיפחה את האמונה התמה, את מרכזיות התפילה, את הדבקות באלוהים, את היכולת הנפשית לשמור תמיד על אופטימיות וביטחון בעתיד, וכן את האמונה במרכזיותו של "הצדיק"  (ה"צדיק" בחסידות הוא המנהיג, הרבי, המשמש מדריך רוחני לחסידיו.  על-פי החסידות, ה"צדיק" נמצא במעלה רוחנית ודתית גבוהה ביותר.
היום קוראים לצדיק אדמו"ר: אדוננו מורנו ורבנו.).  בצעירותו היה מרפא חולים בעזרת צמחים, קמיעות ושמות קדושים, וכך נעשה בעל שם, כלומר: מרפא עממי. אישיותו המיוחדת ויכולתו כמטיף וכמרפא משכו אליו המוני יהודים. את תורת החסידות הפיץ הבעש"ט רק בשיחות שבעל-פה, והחומר נכתב בידי תלמידיו – חסידיו.